The Midrash opens our parsha as follows:
ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה הדא הוא דכתיב (משלי כז, ג) כובד אבן ונטל החול וכעס אויל כבד משניהם שאל אבנימוס הגרדי את רבותינו זכרונם לברכה אמר להם הארץ היאך נבראת תחלה אמרו לו אין אדם בקי בדברים אלו אלא לך אצל אבא יוסף הבנאי הלך ומצאו שהוא עומד על הקרויא אמר לו שאלה יש לי לשאול אותך אמר לו איני יכול לירד מפני שאני שכיר יום אלא שאל מה תבקש אמר ליה היאך נבראת הארץ תחלה אמר ליה נטל הקדוש ברוך הוא עפר מתחת כסא הכבוד וזרק על המים ונעשה ארץ וצרורות קטנים שהיו בעפר נעשו הרים וגבעות שנאמר (איוב לח, לח) בצקת עפר למוצק ורגבים ידובקו וברור הוא הדבר באזני בני אדם שנאמר כובד אבן ונטל החול מהו כובד אבן מי שהוא רואה את ההרים ואת הגבעות אינו אומר היאך ברא הקדוש ברוך הוא את אלו מהו ונטל החול אלא החול שהמים עומדים עליו למעלה והוא נתון מלמטה והוא נושא אותם אמר הקדוש ברוך הוא יקרה היא בעיני בני אדם ורואין כאלו יגיעה היא לפני ואינה יגיעה שנאמר (ישעיה מ, כח) לא ייעף ולא ייגע במה אני ייגע במי שהוא מכעיס לפני בדברים בטלים כמה דאת אמר (מלאכי ב, יז) הוגעתם ה' בדבריכם הוי וכעס אויל כבד משניהם.
The Midrash tells us that creating heaven and earth does not tire G-d out, but what tires him out is those who anger him with nonsense. The pasuk doesn't say "hichzakti es lev Pharoah," which is grammatically what we would expect, but instead uses the word "hichbadti," to make heavy. The evil heart if Pharaoh is more weighty than all the rest of creation.
We know, of course, that G-d does not get tired. What do Chazal mean that dealing with Pharaoh was more tiring than even the act of creation?
We say in the shir shel yom on Shabbos that, "Mah gadlu ma'asecha Hashem, me'od amku machshivosecha," how great are your acts G-d, how deep and mysterious are your ways. The wonder of creation inspires us to stand in awe of G-d. The psalm then continues, "Ish ba'r lo yeida u'kesil lo yavin es zos," a foolish man cannot comprehend these matters. It sounds like psalm is contrasting the foolish or evil man with the one who contemplates creation and sees G-d. However, the Berdichiver, explains that the pasuk is not a contrast, but rather is a continuation of the previous idea. What is the greatest act G-d does, the deepest mystery that we should be in awe and amazement at? "Ish ba'ar lo yeida...," the fact that he creates and allows to continue to exist the foolish, the evildoer, those who deny Him.
The Sefas Emes tells us that this is what the Midrash means to teach us. To create a world that testifies to G-d's handiwork is "easy," so to speak. What is truly amazing is that G-d even creates and sustains things that oppose him. "Bo el Pharaoch ki ani hichbadti es libo..." G-d tells Moshe not to be afraid of Pharaoh (see Zohar) because Pharaoh's obstinance is not of his own making -- it is G-d who is pulling the levers and pushing Pharaoh to rebel.
The lesson for us is not to shirk in fear at our obstacles and challenges, as whatever stands in our way is there only because yad Hashem allows it for some purpose to our benefit.
How true. In every aspect of life even in learning there are obstacles. Yasher koach.
ReplyDelete