who is the assumed reader?

Parshas Noach concludes with the death of Terach even though in fact he lived on for many years.  Rashi explains that the Torah records Terach's death at this early point to try to disguise the fact that Avraham abandoned his father and the mitzvah of kibud av:

וימת תרח בחרן – לאחר שיצא אברם מחרן ובא לארץ כנען, חיה תרח יותר מששים שנה, שהרי כתוב: ואברם בן ע״ה שנה בצאתו מחרן (בראשית י״ב:ד׳), ותרח היה בן ע׳ שנה כשנולד אברם (בראשית י״א:כ״ו), הרי קמ״ה לתרח כשיצא אברם ממנו, נשארו משנותיו הרבה. ולמה הקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו של אברם, שלא יהא הדבר מפורסם לכל, ויאמרו: לא קיים אברהם כיבוד אביו שהניחו זקן והלך לו. לפיכך קראו הכתוב: מת, שהרשעים אף בחייהם קרוים מתים, והצדיקים במיתתן קרוים חיים.

Mizrachi asks: who is this "ruse" being address to?

 לא הבינותי בעד איזה זמן הוא חושש אם בזמן אברם מהו זה שאמר לפיכך קראו הכתוב מת והלא בזמן אברם עדיין לא נכתבה התורה ואם בזמן שאחר כתיבת התורה מאי ויאמרו לא קיים אברם את כבוד אביו דקאמר והלא כתוב בצדו ויאמר ה׳ אל אברם לך לך ולא היה יכול לעמוד עם אביו לבטל גזרת השם:

M'mah nafshach: people who were contemporaneous to the event of Avraham leaving his father would know the facts on the ground and not be reading them in the Torah, so the pasuk would not be fooling them; people reading the account in the Torah would know Avraham was commanded by G-d "lech lecha" and was not voluntarily abandoning Terach.  

The Midrash Rabbah in this week's parsha of Lech Lecha is the source for Rashi's comment, but the Midrash has a slightly different spin:

לפי שהיה אברהם אבינו מפחד ואומר: אצא ויהיו מחללין בי שם שמים ואומרים: הניח אביו והלך לו לעת זקנתו.

אמר ליה הקב"ה: לך! אני פוטרך מכיבוד אב ואם, ואין אני פוטר לאחר מכיבוד אב ואם.

According to the Midrash, the focus is not protecting Avraham's reputation, ויאמרו: לא קיים אברהם כיבוד אביו שהניחו זקן והלך לו, but rather protecting kavyachol G-d's reputation, so that there not be a chilul Hashem, אצא ויהיו מחללין בי שם שמים.

R' Chaim Elazari, in his Mesilos Chaim, points out that the concern here must be for an assumed reader who approaches the text on a superficial level, someone bothered by the apparent injustice of Avraham leaving his father as revealed in the text, but someone who will not probe more deeply to try to understand why that separation might have been necessary given that Terach was an oveid avodah zarah.  The Torah therefore writes the pasuk in a way so that even on the superficial level, things appear kosher.

A few pesukim earlier the parsha tells us:

וַיִּקַּ֨ח אַבְרָ֧ם וְנָח֛וֹר לָהֶ֖ם נָשִׁ֑ים שֵׁ֤ם אֵֽשֶׁת־אַבְרָם֙ שָׂרָ֔י וְשֵׁ֤ם אֵֽשֶׁת־נָחוֹר֙ מִלְכָּ֔ה בַּת־הָרָ֥ן אֲבִֽי־מִלְכָּ֖ה וַֽאֲבִ֥י יִסְכָּֽה׃

Chazal, quoted by Rashi, identify Yiskah as Sarah.  However, the simple reading of the text certainly does not give that impression -- why would the same person be referred to by two different names in the same sentence?  Gur Aryeh further asks why davka here would the Torah highlight Sarah's ruach ha'kodesh when it has nothing to do with the context.  Why not call her Yiskah later, when Avraham is told to listen to Sarah and sent away Hagar because of her superior prophetic insight?  He writes:

 וקשיא דלמה קרא כאן על שם הנביאות, יותר היה לכתוב זה בפרשת וירא, דשם לא מצי למטעי לומר דהיא אשה אחרת, ולכתוב ׳כל אשר תאמר יסכה שמע בקולה׳, ומיהא אין זה קשיא, שהתורה נכתבת כך למי שאינו יודע להבין - יודע קצת כפי שכלו, ומי שיבין יותר - יהיה יודע יותר, דלכל אחד ואחד כפי כחו התורה מדברת עמו, ומפני כך אם אינו כחו להבין כי ״יסכה״ על שם שסכה ברוח הקדש - יבין הוא שהיא אשה אחרת, אבל למי שכחו להשיג יפה, והוקשה לו דאחר שלא נזכר יסכה בקרא מאי בא לומר דהוא ״אבי יסכה״, יכול לפרש שהיא שרה, ונקראת ״יסכה״ על שם רוח הקודש שהיתה סוכה בו, אבל לקמן (כא, יב) אין לומר שהיא אחרת:

The text, according to Gur Aryeh, is written in such a way so that it makes sense to superficial reader who will take Yiskah to be the name of a new person.  Chazal/ Rashi come to help the reader who probes more deeply, the person who will wonder who this Yiskah is and why she is mentioned.  To make sense of Yiskah being mentioned, Rashi identifies her as Sarah.

Later, when Avraham is told to listen to Sarah, both the superficial reader and the reader who probes more deeply will understand the pasuk as speaking about Sarah, and so no commentary is needed.

I highlighted these examples because the question is interesting: al pi peshuto shel mikra who is the assumed reader and how much knowledge does he/she have?