כְּ֜צִפּ֗וֹר בּוֹדֵ֥ד עַל גָּֽג

שָׁקַ֥דְתִּי וָאֶהְיֶ֑ה כְּ֝צִפּ֗וֹר בּוֹדֵ֥ד עַל־גָּֽג (Teh 102:8)

The Yalkut writes:

א״ר אלכסנדראי אמר הקב״ה שקדתי להכניס בני לארץ ישראל מיד ואהיה כצפור בודד, מה צפור זה מתבודד מגג לגג מגדר לגדר מאילן לאילן משובך לשובך, כך כשיצאו ישראל ממצרים היו נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת שנאמר ויסעו ויחנו, וכיון שבאו לסיני נעשו הומניא אחת, ויחנו אין כתיב כאן אלא ויחן שם ישראל, באותה שעה אמר הקב״ה הרי שעה שאתן תורה לבני.

Hashem wanted to bring Klal Yisrael into Eretz Yisrael right away, but when we left Egypt we could not get along and each encampment was marred with machlokes.  Finally, when we reached Sinai we came together as one.

It's an amazing Yalkut -- mattan Torah is presented not as the end goal, but as a necessary stop on the road to Eretz Yisrael.  Without mattan Torah there cannot be Jewish unity and without Jewish unity we cannot build a country.  

I cannot think of a more appropriate or timely idea to walk into Shavuos with.