lessons from Avraham's war

I think it's inevitable that people will look to the story of war in our parsha and try to draw lessons and parallels to our current situation, so here are a few ideas that I jotted down (I deliberately avoided themes that are further removed from the plain meaning of the text):

1)  וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר כְּדׇרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם

 עָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם וְאֶת בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמֹרָה שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צְבֹיִים וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִיא צֹעַר.

The Tanchuma comments:

 דָּבָר אַחֵר, חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים, אֵלּוּ אַרְבָּעָה מְלָכִים אַמְרָפֶל וַחֲבֵרָיו, שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיְתָה מִלְחָמָה בָעוֹלָם בָּאוּ אֵלּוּ וּפָתְחוּ בַּחֶרֶב וְעָשׂוּ מִלְחָמָה. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתֶּם פְּתַחְתֶּם בַּחֶרֶב לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן, חַרְבָּם תָּבֹא בְלִבָּם. עָמַד אַבְרָהָם וַהֲרָגָם.

War requires a casus belli, whether it is a dispute over territory, trade, or ideology.  Not so the war described in our parsha.  R' Amiel in his Higyonot el Ami writes that בָּאוּ אֵלּוּ וּפָתְחוּ בַּחֶרֶב means that the war was the petach, was the reason for itself. It was war l'shem war and no other reason.  

There are people who need to reason or justification for waging war other than the desire to shed blood and fight.

2) עָשׂוּ מִלְחָמָה  Agra d'Kallah is medayek: הוה ליה למימר נלחמו עם מלך וכו.  In light of R' Amiel's explanation the pshat here is that they created a pretext for war where none existed.  

Agra d'Kallah writes that these nations created the whole concept of war:

אך הוא להורות שהם הם אשר עשו המלחמה בכל יושבי תבל, ומהם למדו להתיר המון שפיכת דמים על ידי המלחמה, כי מימות עולם היו גדורים בזה. והנה תמצא שהפרשה הקודמת מסיימת "ויבן "שם "מזבח "לד' (בראשית יג יח), ר"ת שלו"ם. להורות כי עד הזמן ההוא היה שלום בעולם, והם התחילו מלחמה

I see this expression עָשׂוּ מִלְחָמָה as a contrast to the expression used earlier in the parsha in connection with Avraham, אֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן .  

 Avraham made נפשׁות; these nations made war.  

3)    וַיִּקְחוּ אֶת כׇּל רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת כׇּל אׇכְלָם וַיֵּלֵכוּ

וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ וְהוּא יֹשֵׁב בִּסְדֹם

The fact that the Torah puts Lot in the spotlight, giving the story of his being captured its own pasuk, shows that seizing him was the aim of the attack.  וְהוּא יֹשֵׁב בִּסְדֹם - Lot was not part of the war and was an innocent bystander.  There was no reason to target him. So why did they do so?

We already know that Lot is בֶּן אֲחִי אַבְרָם.  The Torah mentions the fact to bring out, writes Tzror haMor, that it was the relationship to Avraham that was the cause of Lot being a target.  Attacking him was a way to attack Avraham. 

Why not go after Avraham directly?  Contrast what we are told about where Lot lives, וְהוּא יֹשֵׁב בִּסְדֹם, with the description in the next pasuk of where Avraham was: וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם.  Avraham is not just a יֹשֵׁב, he is שֹׁכֵן, like the word for neighbors, שׁכנים.  And indeed, Avraham has friends who are בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם.  This of course is on top אֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן and the slaves who Avraham was given by Pharoah.  By going after Lot the enemy thought they were going after the weak link -- someone who was not part of a community, someone with no friends and neighbors for support, someone who had no one to call upon for help.

4) וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם

Avraham has friends who he can call on to back him up, but as we see in the next pasuk, וַיָּרֶק אֶת⁠ חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, Avraham only calls on his household to participate.  This is our fight.  The support is welcome, but it is not something we will demand of others.

Tzror haMor adds:

ולזה נתכוונו רז״ל באומרם שלא הוליך עמו אלא אליעזר שעולה שי״ח. להורות שהוא לא בטח ברוב חיל אלא בחסד ה׳ ולכן לא הוליך עמו אלא אליעזר לרמוז שבטח בחסד האל ולא בחיל ולא בכח

Avraham knows that it is not the number of soldiers or the might of the army that can guarantee victory.  Victory is b'yad Hashem.  He therefore takes a minimum of dedicated soldiers to make his hishtadlus while having the bitachon that Hashem will do the rest. 

5) Why does the פָּלִיט run davka to Avraham and why is he called הָעִבְרִי here?  Ksav v'Kabbalah writes:

בשאר מקומות לא הוזכר רק שם אברם לבדו וכאן צירף גם שם יחוסו שהוא עברי, כי רק מבחינה זו התעורר הפליט להגיד הדבר אליו, להיותו עברי, שהתעורר להחזיק באמונת אחדות אלהות הפך דעת אמרפל שהוא נמרוד, מן המנצחים במלחמה זו, ואשר מסבתו הוכרח אברם לעזוב ארץ מולדתו, וזה יהי׳ סבה גדולה לעורר את אברם שונאו לעמוד נגדו וליקח את נקמתו ממנו.

Avraham's ideology was the antithesis of those waging war, and Avraham had put his neck on the line before to stand in opposition to Nimrod.  Therefore, the פָּלִיט knew that Avraham would stick his neck out again here.

It's interesting that the Torah does not say וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם אחי לוט or something similar.  Apparently, as Seforno explains, Avraham was motivated to fight not just because Lot was his relative.  Avraham understood that there was more at stake than that.  There was a clash of ideologies here.

Netziv adds:

 לא שהלך להודיע צער ולבשר רעה בלי תועלת, אלא משום שהיה ״העברי״, וידוע היה שיש תקוה ממנו לשנות את הדבר גם בדרך נס.

Avraham was someone who could do something about what happened, even if a miracle was required. 

6) וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן

Even though just a few pesukim earlier Lot is described as  בֶּן אֲחִי אַבְרָם, here is is called  אָחִיו.  For all of us who have been saying אחינו כל בית ישׂראל this needs no explanation.

7)  וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק.

Avraham pursued the enemy and battled them even in the dark of night.  Netziv comments:

בדן נחו מעט ארבעה מלכים אלו כשהיה בערב, כסבורים שישבות גם אברם מלהלחם בלילה, אבל אברם נתחלק הוא בפני עצמו ועבדיו בפני עצמם ויכם, אחר שהיו נחים וישנים בלילה.

The enemy stopped to rest at night, thinking that Avraham too would pause and would need a cease fire to regroup and rest.  Avraham, however, was relentless in his pursuit and did not let up.