1) The Rama miPana notes that the name of Haman is mentioned 54 times in the megillah, which corresponds to הגוי אשׂר יעבודו ד״ן אנכי. Yaakov prayed הציליני נא מי״ד אחי מי״ד עשׂו which also is 54. The Tiferes Banim says the same regarding שׁומר נפשׁות חסידיו מי״ד רשׁעים יצילם. I wonder why he doesn't quote the pasuk from לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר, Teh 22, which was said by Esther: הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִ"יַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי.
2) אִ֣ישׁ יְהוּדִ֔י הָיָ֖ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֑ה וּשְׁמ֣וֹ מׇרְדֳּכַ֗יא בֶּ֣ן יָאִ֧יר בֶּן־שִׁמְעִ֛י בֶּן־קִ֖ישׁ אִ֥ישׁ יְמִינִֽי׃
אֲשֶׁ֤ר הׇגְלָה֙ מִיר֣וּשָׁלַ֔יִם עִם־הַגֹּלָה֙ אֲשֶׁ֣ר הׇגְלְתָ֔ה עִ֖ם יְכׇנְיָ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה אֲשֶׁ֣ר הֶגְלָ֔ה נְבוּכַדְנֶצַּ֖רא מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל
The repetition and redundancy of the shoresh גלה so many times in the pasuk is glaring. GR"A writes as follows:
אמר כאן הגלה ג׳ פעמים: ״אשר הגלה מירושלים״, ״אשר הגלתה״, ״אשר הגלה״ להודיע חיבת ארץ ישראל עליו, שבכל פעם חזר לירושלים והיה נגלה ג׳ פעמים וזהו שאמרו (בגמרא יג, א) שגלה מעצמו כלו׳ מדעתו שחזר לארץ ישראל משום כך נגלה פעם שנית, וכן פעם שלישית ואמר כאן ד׳ פעמים לשון של גלות להורות שכל הד׳ גליות יזכרו את גאולתו, כמו שנאמר (ט, כח) וזכרם לא יסוף.
You kicked Mordechai out of Eretz Yisrael again, and again, and yet again, but each time he kept trying to get back.
Mashal l'mah h'dava domeh -- imagine going on a safari and bringing home some exotic bird to keep as a pet. You're not happy with just a goldfish, guinea pig, or dog -- you want something more exciting. Inevitably, the day will come when you leave the cage door open by accident and there goes your pet, flying off into the wild. Even though you cared for it, fed it, put little toys in its birdcage, all that doesn't matter. You can't change the teva of the creature.
The teva of a Jew is to be in Eretz Yisrael. It's like a magnet that draws us back. You can put us in the 5 Towns with more than a dozen kosher restaurants, shuls, yeshivos, etc., but at the end of the day, you've just decorated the cage nicely and provided better birdfood. A Jew who is true to his teva should want to run off as soon as he can.
Maharal in Ohr Chadash adds as follows:
כתב זה שלא תאמר שיצא חוץ לארץ ישראל מדעתו, ודבר זה אינו ראוי לצדיק. ועל זה אמר ״אשר הגלה״, ולא יצא חוץ לארץ מדעתו. ושלא יקשה כיון שהיה מרדכי מוכן לגאולה באחרונה, אם כן היה ראוי שלא ילך בגולה הוא בעצמו.
You can’t say, "I love it here in galus, but don't worry – when the time comes, I'll be ready to leave." That’s not מוכן לגאולה. That's being comfortable where you are until you are forced to leave. And by forced, I don't necessarily mean in a negative sense. When mashiach comes we will all be "forced" to change in a positive sense. מוכן לגאולה means the opposite. You are ready to leave now. For whatever reasons, circumstance forces you to stay, not by choice -- ולא יצא חוץ לארץ מדעתו,
Later in the megillah we read ויהי [כאמרם] (באמרם) אליו יום ויום ולא שמע אליהם ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי.
The Midrash writes:
ולא עוד אלא, שאנו איסגנסירין של הקב״ה, שכל השבטים נולדו בחוצה לארץ, וזקני נולד בארץ ישראל. אמרין* ליה ונימר ליה, מיד ״ויגידו להמן וגו׳ ״. אמר להון המן, אמרינן ליה זקנו הלא הוא השתחוה לזקני, הדה הוא דכתיב (בראשית לג, ו-ז) ״ותגשן השפחות וגו׳ ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו״. היתיב, ועדיין לא נולד בנימין. אמרין ליה הדה הוא דכתיב ״ויגידו להמן
Binyanim was the only one of the shevatim born in Eretz Yisrael. Maharal comments עוד, כי הוא נולד בארץ ישראל, שמזה תראה כי הוא שכן אל השם יתברך, וקשה להוציא אותו משם.
Maharal is alluding to Moshe's bracha to Binyamin of וּבֵ֥ין כְּתֵפָ֖יו שָׁכֵֽן (Devarim 33:12). Rashi there comments that Beis haMikdash was built in Binyamin's portion. Maharal is adding that it's the fact that Binyamin was born in Eretz Yisrael that gives him this segulah.
The megillah needs to be read against the backdrop of events in Sefer Ezra. The 10 sons of Haman according to Chazal were those who claimed the Jews were rebelling and wanted to put a stop to the reconstruction of the Beis haMikdash. Achashveirosh offered Esther "ad chatzi ha'malchus" but no more, which Chazal take to mean he excluded binyan haMikdash. The Shem m'Shmuel writes that just as at daybreak, "ayales ha'shachar," the sun has not risen yet but its rays are peeking over the horizon, so too, the nes of Purim really stems from the power of Bayis Sheni that was just over the time horizon in the future. The great challenge to those who lived then was to not get distracted by the lavish party of Achashveirosh, to remain מוכן לגאולה, as Maharal puts it, and not to forget who they were and where they came from. The end was just over the horizon, if only they could hold on.
No comments:
Post a Comment