The last Mishna in the third perek of R"H writes:
וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳ (שמות י״ז:י״א), וְכִי יָדָיו שֶׁל משֶׁה עוֹשׂוֹת מִלְחָמָה אוֹ שׁוֹבְרוֹת מִלְחָמָה. אֶלָּא לוֹמַר לְךָ, כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִים כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם הָיוּ מִתְגַּבְּרִים. וְאִם לָאו, הָיוּ נוֹפְלִין. כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי (במדבר כ״א:ח׳). וְכִי נָחָשׁ מֵמִית, אוֹ נָחָשׁ מְחַיֶּה. אֶלָּא, בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הָיוּ מִתְרַפְּאִים, וְאִם לָאו, הָיוּ נִמּוֹקִים.
A bunch of years ago I posted the Netziv's amazing pshat on the first half of this Mishna, but this year I want to look at the second half.
The Mishna quotes the pasuk עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף and then asks וְכִי נָחָשׁ מֵמִית, אוֹ נָחָשׁ מְחַיֶּה. Shouldn't it say וְכִי שׂרף מֵמִית, אוֹ שׂרף מְחַיֶּה to match the language of the pasuk? Why does the Mishna switch terms on us?
The truth is that it's not the Mishna, but it's the pesukim themselves that set the stage for the confusion of terminology. Let me call your attention to the highlighted words:
וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹקים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל.
וַיְשַׁלַּח ה׳ בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים...
וַיָּבֹא הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי דִבַּרְנוּ בַה׳ וָבָךְ הִתְפַּלֵּל אֶל ה׳ וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה בְּעַד הָעָם.
וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס...
וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי.
Summary: Hashem sends נְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים. The people then beg Moshe to remove הַנָּחָשׁ. Hashem them tells Moshe to make a שָׂרָף. Moshe responds by making a נְחַשׁ נְחֹשֶׁת. We go from 1) נְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים to 2) נָּחָשׁ , then back to 3) שָׂרָף, and then back to 4) נְחַשׁ again.
What are we dealing with here -- a נָּחָשׁ, a שָׂרָף , or a combination נְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים?
The SHL"H (quoted in the Yismach Moshe here) explains as follows: the sin of Bn"Y was twofold -- speaking against G-d and speaking against Moshe, וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹקים וּבְמֹשֶׁה The punishment of נָּחָשׁ was for the sin of speaking against Hashem; the punishment of שָׂרָף was for speaking against Moshe.
When the people repented for both sins, וַיָּבֹא הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי דִבַּרְנוּ בַה׳ וָבָךְ. Hashem responded and said, "I am mochel my portion, but I can't be mochel for speaking against Moshe." Therefore, עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף, since שָׂרָף is the punishment for speaking against Moshe.
Moshe, however, thought the opposite. He was willing to be mochel on his kavod, but how can you be mochel on kavod shamayim? Therefore, he made a נְחַשׁ נְחֹשֶׁת, since נָּחָשׁ is the punishment for speaking against Hashem.
This distinction explains why when Bn"Y requested that Moshe daven for them, they requested הִתְפַּלֵּל אֶל ה׳ וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ. The שָׂרָף portion they knew Moshe could be mochel, but the נָּחָשׁ portion, k'lapei shemaya, they knew needed tefilah and Hashem's forgiveness, and so asked Moshe to intervene on their behalf.
Now that we understand how to read the pesukim, we can appreciate the proof of the Mishna and why it switches terms. כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי . If there was some magic to the cure itself, i.e. Hashem was revealing the way to cure snakebites, then if Hashem said to make a שָׂרָף, it meant only a שָׂרָף would do the trick. If your doctor writes a prescription for drug X to cure snakebites and you take drug Y, it won't work. Since Hashem said שָׂרָף, how is it that the נְחַשׁ נְחֹשֶׁת worked?
Answers the Mishna: וְכִי נָחָשׁ מֵמִית, אוֹ נָחָשׁ מְחַיֶּה. אֶלָּא, בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הָיוּ מִתְרַפְּאִים, וְאִם לָאו, הָיוּ נִמּוֹקִים. QED that it's not the נָּחָשׁ and it's not the שָׂרָף itself that does anything. It's turning to Hashem that is the real cure.
No comments:
Post a Comment