A) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֲנִי ה׳ אֱלֹקיכֶם
כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ
Rashi comments:
ר׳ אומר: גלוי וידוע לפניו שסופן לנתק בעריות בימי עזרא, לפיכך בא עליהם בגזירה: אני ה׳ אֱלֹקיכֶם – דעו מי גוזר עליכם, דיין ליפרע ונאמן לשלם שכר.
It sounds like Rashi means that this is a prelude to the parsha of arayos which follows, and Hashem is warning in advance that Bnei Yisrael would succumb to these issurim. The only problem is that the sin committed in the days of Ezra to which Rashi is referring is the sin of taking a non-Jewish wife. Look through the parsha of arayos and you will not see this sin mentioned anywhere there! R' Shteinman raises the question but offers no answer.
Chasam Sofer explains derech derush (d"h dabeir) that Rashi's comment is not a prelude to the parsha of arayos, but rather a prelude to the sin of כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ, which is not just about who you can or can't marry. We find in Nac"h the term for relationship between man and woman, בּעילה, is used as a metaphor for our relations to other nations and to Hashem. Yeshayahu (26:13) describes our becoming subservient to the nations as בְּעָל֥וּנוּ אֲדֹנִ֖ים זֽוּלָתֶ֑ךָ. Similarly, the geulah is described (63:5) as a bride coming to her groom כִּי יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹקיִךְ. When the Torah tells us כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם ***אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ*** לֹא תַעֲשׂוּ what it means that we should not become subjegated to Mitzrayim and fall into the orbit of Mitzrayim. The same warning applies when entering Canaan. Our job there is to setup our own independent society, not become subjects of others or subservient to their whims. A wife cannot have two husbands; this is arayos. Klal Yisrael cannot be both subjects of Hashem and subjects of other nations; this is metaphorically arayos. This was the sin of Erza's days. The marrying of non-Jewish wives was a siman that the people thought of themselves as part of the non-Jewish society at large.
B) The Toras Cohanim writes on these pesukim:
מְנַיִן שֶׁלֹּא הָיְתָה אֻמָּה בָּאֻמּוֹת שֶׁהִתְעִיבוּ מַעֲשֵׂיהֶן יָתֵר מִן הַכְּנַעֲנִים?
תִּלְמֹד לוֹמַר ״וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן... לֹא תַעֲשׂוּ״.
מְנַיִן לַדּוֹר הָאַחֲרוֹן שֶׁהִתְעִיבוּ מַעֲשֵׂיהֶן יָתֵר מִכֻּלָּם? תִּלְמֹד לוֹמַר ״וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן... לֹא תַעֲשׂוּ״.
מְנַיִן לַמָּקוֹם שֶׁבָּאוּ בוֹ יִשְׂרָאֵל וְכִבֵּשׁוּ, שֶׁהִתְעִיבוּ מַעֲשֵׂיהֶן יָתֵר מִכֻּלָּם?
תִּלְמֹד לוֹמַר ״אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ״.
מְנַיִן שֶׁבִּיאָתָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל גָּרְמָה לְכָל הַמַּעֲשִׂים הַלָּלוּ?
תִּלְמֹד לוֹמַר ״אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ״.
What does that last line -- בִּיאָתָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל גָּרְמָה לְכָל הַמַּעֲשִׂים הַלָּלוּ -- mean? How could Bn"Y coming into Eretz Canaan be the cause of the base behavior of the inhabitants?
Malbim says you have to flip the phrase around and read it as the behavior of the inhabitants of Canaan rubbing off on Bn"Y and the acting as the cause of their going astray:
שמצד שישבו שם יהיה גרמה לישראל שיעשו התועבות האלה כי למדום מן המצריים, וכן מצד שיבואו לכנען יהיה זה גרם לישראל לעשות כן כמ״ש ״כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים ואת אשר עברנו בקרב הגוים...ותראו את שקוציהם...פן יש בכם איש או אשה וכולי״. וז״ש ומנין למקום... ומנין שישיבתם של ישראל גרמה להם (פירוש: שהוא יהיה גרם לישראל בעתיד
Sefas Emes (5648) reads the phrase to mean just what it says. In order to understand his approach, two points of introduction are needed:
1) The Midrash (Braishis 34) writes:
ר' שמעון בן לקיש היה יושב ויגע בתורה באלסיס זו של טבריה. יצאו שתי נשים משם. אמרה אחת לחברתה: ברוך שהוציאנו מן האוויר הרע הזה. צווח ואמר להן: מהיכן אתן? אמרו לו: ממזגא; אמר: אני מכיר את מזגא ואין בה אלא שתי דירות. אמר: ברוך שנתן חן מקום על יושביו. תלמיד אחד משל ר' יוסי היה יושב לפניו, היה (ר' יוסי) מסביר לו ולא סבר. אמר לו: למה אין אתה סובר? אמר לו: מפני שאני גולה ממקומי. אמר לו: מהיכן אתה? אמר לו: מגובת שמאי. אמר לו: ומה הן האוירות של שם? אמר לו: כשתינוק נולד, אנו גובלים לו אדמדמנים7 וטשים את מוחו, שלא יאכלוהו היתושים. אמר: ברוך שנתן חן מקום בעיני יושביו.
People can live in the most ugly places, but to them it is home, and they can't function outside their "natural habitat." חן מקום על יושביו. You can put a polar bear in Hawaii, and no matter how delightful it is sitting under a tree on the beach, it won't be happy because it's home is the Arctic. There were many stories written about Gus, the famous polar bear of the Central Park Zoo, suffering depression. I don't blame him; anyone stuck living in NY would and should be depressed. Yet there are NYers who would not trade their home in the Big Apple for anything in the world.
Sefas Emes explains that it's not just a matter of becoming acclimated to a place. A polar bear born in Hawaii would still feel out of place. What makes a person feel at home in the innate connection his/her soul has with that place.
We all belong somewhere. Where all have a place that we feel is home. What that place is is determined by our neshoma.
What is true of individuals is true of nations. The soul of Frenchmen causes them to feel at home in France. The soul of Italians makes them long for Italy. The soul of a Jew tells him that only Eretz Yisrael is home.
2) Sukkah 52a:
כִּדְדָרֵשׁ רַבִּי יְהוּדָה: לֶעָתִיד לָבֹא, מְבִיאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיֵצֶר הָרָע, וְשׁוֹחֲטוֹ בִּפְנֵי הַצַּדִּיקִים וּבִפְנֵי הָרְשָׁעִים. צַדִּיקִים נִדְמֶה לָהֶם כְּהַר גָּבוֹהַּ, וּרְשָׁעִים נִדְמֶה לָהֶם כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה. הַלָּלוּ בּוֹכִין וְהַלָּלוּ בּוֹכִין. צַדִּיקִים בּוֹכִין וְאוֹמְרִים: הֵיאַךְ יָכוֹלְנוּ לִכְבּוֹשׁ הַר גָּבוֹהַּ כָּזֶה! וּרְשָׁעִים בּוֹכִין וְאוֹמְרִים: הֵיאַךְ לֹא יָכוֹלְנוּ לִכְבּוֹשׁ אֶת חוּט הַשַּׂעֲרָה הַזֶּה! וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תָּמֵהַּ עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּה אָמַר ה׳ צְבָאוֹת כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה בַּיָּמִים הָהֵם גַּם בְּעֵינַי יִפָּלֵא״.
The yetzer ha'ra doesn't waste effort. If a person has his sights set only on little things, then there is no point in the yetzer putting up much of a fight. However, when there are big things at stake, he pulls out all the stops.
Sefas Emes puts the two ideas together.
It's because Eretz Yisrael is destined specifically for Am Yisrael -- it is a place of greatness destined for great people -- that the yetzer ha'ra pulls out all the stops there and unleashes defilement, temptation, confusion, and all sorts of difficulties there. Yes, בִּיאָתָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל גָּרְמָה לְכָל הַמַּעֲשִׂים הַלָּלוּ.
The war in Eretz Yisrael, the challenges that exist there, the secular and even anti-religious environment in certain places, this is the yetzer ha'ra pulling out all the stops. This greater the ohr, the greater the hester trying to get us to turn away.
תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּ**הַר** נַחֲלָתְךָ -- this is צַדִּיקִים נִדְמֶה לָהֶם כְּהַר גָּבוֹהַּ
כֹּה אָמַר ה׳ צְבָאוֹת כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה בַּיָּמִים הָהֵם גַּם בְּעֵינַי יִפָּלֵא
No comments:
Post a Comment