the indestructible zayis

Parshas Terumah is the story of the Mishkan as a building; Parshas TiTzaveh is the story of those who work in the Mishkan. The majority of the parsha describes the clothing of the kohanim and the appointment of the Levi'im , but it opens with the command to Moshe to personally involve himself in collecting pure olive oil for the lighting of the menorah. The Torah does not discuss any other aspect of avodah in the Mishkan here. Why should the olive oil for lighting the menorah be singled out for attention at this point?

The Midrash caught my eye:

ואתה תצוה הה"ד (ירמיה יא) זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך וכי לא נקראו ישראל אלא כזית הזה בלבד והלא בכל מיני אילנות נאים ומשובחים נקראו ישראל בגפן ותאנה שנאמר (תהלים פ) גפן ממצרים תסיע תאנה שנאמר (הושע ט) כבכורה בתאנה בראשיתה כתמר שנא' (שיר ז) זאת קומתך דמתה לתמר כארז שנא' (תהלים צב) כארז בלבנון ישגה כאגוז שנאמר (שיר ז) אל גנת אגוז ירדתי וקראן בכל מיני שלחים שנאמר (שם ד) שלחיך פרדס רמונים ובא ירמיה לומר זית רענן יפה פרי תואר אלא מה הזית הזה עד שהוא באילנו מגרגרין אותו ואח"כ מורידין אותו מן הזית ונחבט ומשחובטין אותו מעלין אותו לגת ונותנין אותן במטחן ואח"כ טוחנין אותן ואח"כ מקיפין אותן בחבלים ומביאין אבנים ואח"כ נותנין את שומנן כך ישראל באין עובדי כוכבים וחובטין אותם ממקום למקום וחובשים אותן וכופתין אותם בקולרין ומקיפין אותן טרטיוטין ואח"כ עושין תשובה והקב"ה עונה להם מנין שנא' (שמות ב) ויאנחו בני ישראל וכן (דברים ד) בצר לך ומצאוך כי אל רחום ה' אלהיך הוי זית רענן יפה פרי תואר.

At first glance the Midrash is simply using the mention of zayis, olives, in the parsha as an opportunity to expand on Yirmiyahu's comparison of Bnei Yisrael to the olive tree. This approach begs the question of why discuss this here -- why not any other place in the Torah that mentions zayis?

Therefore, I think Chazal had something else in mind. In the chapter of Yirmiyahu this pasuk is found in, the Navi berates Yisrael for their abandonment of their bris with Hashem. As a result, Hashem promises to visit severe punishment upon them. The pshat in the pasuk of "Zayis ra'anan yfei pri to'ar..." is that Bnei Yisrael used to be like a beautiful zayis tree, but those days are no more -- "Heitzis eish aleha...," Hashem promises to burn down the  branches of that tree.

The derash paints a different picture. Bnei Yisrael are not the zayis ra'anan, the beautiful olive tree, only in the past tense, but the Navi is saying that even in the present tense, even in the midst of their punishment, even in the midst of Hashem burning down the tree, Bnei Yisrael remain that zayis ra'anan yfei pri to'ar. The forces that would destroy any other fruit bring out the best in the olive, the oil that can give light.

"V'Yikchu eilecha shemen zayis zach..." Moshe Rabeinu's personal attention was not necessary for the physical production of olive oil. Moshe Rabeinu needed to give his attention to the people who may have been like that crushed zayis. Those olives, those neshomos, had to be brought to Moshe to be reminded that za'ayis ra'anan yfei pri to'ar is an eternal promise (see Sefas Emes).

The Kohanim and Levi'im are the leaders of Klal Yisrael. The parsha of the zayis is the introduction to their appointment, the mission statement that defines their task in relating to Bnei Yisrael.