spiritual complacency

R' Bachyei comments on (8:8)  אֶ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר לֹ֤א בְמִסְכֵּנֻת֙ תֹּֽאכַל־בָּ֣הּ לֶ֔חֶם לֹֽא־תֶחְסַ֥ר כֹּ֖ל בָּ֑הּ that the "lechem" of Eretz Yisrael refers to the spiritual sustenance of Torah:

ואפשר שיכלול עוד ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם שלענין התורה והחכמה דבר הכתוב, שכן היא נמשלת ללחם, שנאמר (משלי ט׳:ה׳) לכו לחמו בלחמי, ולפי שהתורה והחכמה אי אפשר לאדם להשיגם על השלמות אלא עם ההכנות הראויות הצריכות לו ומלבד ההכנות יצטרך שיהיה אויר הארץ זך וטוב כי יועיל הרבה בלמוד, וטוב ההכנות האויר הטוב אשר בארץ על כן יאמר, החכמים שבה לא יאכלו במסכנות לחמה של תורה כי יהיה לבם כפתחו של אולם לטוב ההכנות ורחבה מיני ים לטוב האויר, וכמו שדרשו רז״ל (בראשית ב׳:י״א-י״ב) וזהב הארץ ההיא טוב, אין תורה כתורת ארץ ישראל ואין חכמה כחכמת ארץ ישראל, ואמרו אוירא דארץ ישראל מחכים, מה שאין כן בחכמים שבחוצה לארץ

There is no comparison between the Torah that can be learned in Eretz Yisrael, the chochma of Eretz Yisrael, and that which is learned elsewhere.  You can try to create a mei'ein of that experience elsewhere, but it will always only be a mei'ein -- not as good as the real thing.  Just ask any bachur or young lady that came back from yeshiva or seminary in Eretz Yisrael recently.

Later in the parsha we have the words that we say every day,  וְנָתַתִּ֛י עֵ֥שֶׂב בְּשָׂדְךָ֖ לִבְהֶמְתֶּ֑ךָ וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָֽעְתָּ, followed by the warning הִשָּֽׁמְר֣וּ לָכֶ֔ם פֶּ֥ן יִפְתֶּ֖ה לְבַבְכֶ֑ם.  Rashi comments: ואכלת ושבעת. השמרו לכם – כיון שתהו אוכלים ושבעים, השמרו שלא תבעטו, שאין אדם מורד בהקב״ה אלא מתוך שביעה.  There is a causal connection between the pesukim.  The bounty of riches that we will be blessed with is liable to cause a person to drift in his/her observance.

Sefas Emes (5642) adds an amazing insight:

ואמרו ושבעת השמרו לכם אין אדם מורד רק מתוך שביעה. אין זה דווקא באכילה ושתי' גשמיות. רק גם במילא כריסו בתורה ועבודה צריך להיות תמיד אצל הפתח ולחפש לשמוע דבר ה' ואז יורד השפעה חדשה תמיד. וח"ו להיפך ועצר את השמים כו'. כי כפי מה שחסר לאדם ומשתוקק אל השלימות כך משפיעין לו משמים

We are not talking about a glutton, someone who runs after too much olam ha'zeh.  We are talking about someone engaged in doing mitzvos, in learning Torah. But just like we saw in the R' Bachyei that "lechem" refers to spiritual nourishment, so too, the terms וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָֽעְתָּ refer to spiritual nourishment as well.  One can grow too satiated and too satisfied in matters of ruchniyus!  A person has to always strive for more and not grow complacent.  

 וְהָיָ֗ה אִם־שָׁמֹ֤עַ תִּשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֺתַ֔י אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם  Rashi comments that מצוה אתכם היום – שיהו עליכם חדשים כאילו שמעתם בו ביום.  The parsha is not promising reward for doing mitzvos and learning Torah.  The parsha is promising reward specifically for doing mitzvos and learning Torah with freshness, without complacency, looking at things anew.