Last week I wrote about the din as it applies to divrei Torah, with respect to the klal as well as on the prat, תן חלקנו בּתורתך.
Our parsha compares Torah to drops of rain and dew that fall on the grass:
יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב
Rashi explains the difference between דֶשֶׁא and עֵשֶׂב is that עטיפת הארץ נקרא דשא, the former is the covering of the ground as a whole, the latter קלח אחד קרוי עשב refers to each blade of grass. Sefas Emes writes that this reflects the Torah of the klal vs Torah of the prat. Torah is part of the identity not just of Klal Yisrael the nation as a whole, but each individual also brings something to the table. This is both a mechayeiv as well as a bracha.
I thought this may be pshat in Sanhedrim 102a, which talks about Yeravam and Achya haShiloni:
מאי ושניהם לבדם בשדה אמר רב יהודה אמר רב שכל תלמידי חכמים דומין לפניהם כעשבי השדה
Meaning, even if you piled up כל תלמידי חכמים, the rest of the world, it was not like everyone against two, it was not like עֲלֵי דֶשֶׁא, but rather the entire rest of the world was like קלח אחד קרוי עשב, like individuals. and Achya and Yeravam's view was superior.
There is a machlokes Rishonim/meforshim whether the mitzvah referred to in the pasuk
כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא
is the mitzvah of talmud torah or the mitzvah of teshuvah (which may hinge on whether teshuvah is counted as an independent mitzvah or whether the mitzvah is viduy). The truth is that these two mitzvos are inseparable. Ohr haChaim writes in P' Bechukosai on the pasuk וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם (26:18) that תלה הדבר בשמיעה שהיא התורה, כי הנמנע שיחזרו בתשובה זולת על ידי התורה. Without Torah, teshuvah is impossible.
Shem m'Shmuel echoes the same (Vayigash, 5680):
וכענין אמרם ז"ל בבני עלי שאינו מתכפר בזבח ובמנחה אבל מתכפר הוא בתורה, שהוא בשכל, ויש לומר דהיינו הך שכתב האריז"ל דעיקר תשובה הוא עסק התורה, ולשון עסק התורה בודאי הפירוש העיון שהוא שקיל וטרי בתורה כל איש לפי יכולתו, והוא נוגע בשכל, ולא התמדת הקריאה ולימוד בלבד, ואפי' מי שאין ביכולתו לחדש חידושין דאורייתא נמי צריך עכ"פ לייגע את מוחו להבין בשכלו הטיב עד שיחקקו ד"ת ויקבלם בשכלו כל איש לפי הבנתו ודעתו, וטוב מעט בכוונה מהרבות שלא בכוונה:
It's no coincidence that Yom Kippur, the day set aside for teshuvah and kapparah, is also the day on which mattan Torah of the second luchos occurred.
Sefas Emes in a very short piece (end of 5647) explains the omek of this idea
We read in the haftarah on the second day of R"H (Yirmiyahu 31:19)
הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם ה׳
Rashi quotes the Midrash:
ומדרש ויקרא רבה די דבורי שנתתי בו שלימדתיו תורתי לרחם עליו.
Learning Torah is not simply something that we do, like other mitzvos. It's our identity, it's who we are. דבורי שנתתי בו means it's within us, part of our DNA. We may ignore it, we may sully ourselves to the point that we don't even know ourselves who are what we are all about, but just like a leopard can't change it's spots, we can't undo our makeup. That's why at the end of the day רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם ה׳. When one learns Torah, one returns to that core, which is exactly what the process of teshuvah is all about.
קְח֤וּ עִמָּכֶם֙ דְּבָרִ֔ים וְשׁ֖וּבוּ אֶל ה׳ אִמְרוּ אֵלָיו כׇּל תִּשָּׂא עָוֺן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ
Rashi quotes a number of peshatim to address how to read the pasuk. On the one hand, we are saying to Hashem כׇּל תִּשָּׂא עָוֺן, you have to forgive our sins because we have done wrong. On the other hand, וְקַח טוֹב. Well, if we've done wrong, then where is the "tov" that Hashem is supposed to take? So Rashi says וקח טוב – ולמדנו דרך טוב, meaning after you forgive the past, teach us to be better going forward. Or he suggests דבר אחר: וקח טוב וקבל הודיה מאתנו, take the praise that we offer for forgiveness. According to Sefas Emes, however, there is no difficulty. Once you take away the bad, then m'meila, וְקַח טוֹב because that's what's left, that's the immutable core. As he writes: וז"ש אמרו אליו כו' תשא עון כו' ועי"ז וקח טוב. הטוב שנמצא בלבות בנ"י
That's קְח֤וּ עִמָּכֶם֙ דְּבָרִ֔ים. It doesn't mean to take something external to you, like bringing a gift. Rather it's עִמָּכֶם֙, something you take out of yourself, the דבורי שנתתי בו שלימדתיו תורתי. It's already part of you, you just have to clean off the dirt on the surface, and m'meila וְשׁ֖וּבוּ אֶל ה׳.
No comments:
Post a Comment