Sanzer Rav - you fulfill the mitzvah of sukkah even while eating inside because of the rain

We are anticipating a nor'easter here in NY, which may mean a washout for some of the sukkah meals.  I can't find the Divrei Chaim's (Sanzer Rav) derashos online to post a link, but here is a link to the Mishnas Sachir quoting him.   Don't think, he says, that because it is raining and you have to eat inside that you've lost the mitzvah of sukkah.  The mitzvah is תשׁבו ־ כּעין תדורו. Just like you would leave your house if it was leaking inside, so too, you can leave the sukkah.  That gufa -- going inside -- is exactly how to fulfill the mizvah of sukkah in that circumstance.  B'poel you might not be in the sukkah, but you are still fulfilling what the mitzvah requires and therefore are still enveloped by its kedusha.

sukkot as a time of mechila

Rav Bakshi Doron, in his sefer on the Moadim, points out that it's clear from the Midrash Tanchuma that the message of Sukkot is not, "Whew! the Yamim Noraim are over, now let's celebrate." Aderaba, the Midrash frames Sukkot as an extension of the mechila process of Yamim Noraim:

 ביום הראשון, וכי ראשון הוא, והלא יום חמשה עשר הוא, אלא מאי ראשון, ראשון לחשבון עונות, ר' מני ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי משל למה הדבר דומה למדינה שהיתה חייבת ליפס למלך, והיה המלך משלח לגבותה, ולא היתה נותנת לפי שהיה השטר גודל, כך פעם ראשון, ופעם שני, והיה משלח ולא היו נותנין, מה עשה המלך, אמר לבני פלטין שלו [עמדו ונלך עליהם], עד הן הולכין כמו עשרת מילין, שמעו בני המדינה, מה עשו, התחילו גדולי המדינה לילך לאנפטי של מלך, אמר להם מי אתם, אמרו לו אנו בני מדינה פלונית ששלחת לגבותינו, אמר להם ומה אתם מבקשים, אמרו לו בבקשה ממך עשה עמנו חסד שאן לנו מה ליתן, אמר להם אני מניח לכם מחצה, עד שהוא בא יצאו (בריוני) [בינוני] המדינה וקדמוהו כמו (עשר) [חמשה] מילין, אמר להם מי אתם, אמרו לו אני בני מדינה פלונית, אמר להם ומה תבקשו, אמרו לו בבקשה ממך רחם עלינו, אמר להם כבר הנתי מחצה, ובשבילכם אני מניח מחצה על מחצה, עם שהוא [מהלך] יצאו כל בני המדינה, אמר להם ומה אתה מבקשים, אמרו לו אדונינו המלך אין לנו מה ליתן, רחם עלינו, אמר להם כבר הנחי מחצה, ומחצה על מחצה, ובשבילכם אני מניח את הכל, אלא מכאן ואילך ראש חשבון הוא,

 

Now comes the nimshal:

 

המלך זה [מלך מלכי המלכים] הקב"ה, בני המדינה שלו אלו ישראל, שהן מסגלין עונות של כל השנה כולה, מה הקב"ה עושה, אומר להם עשו תשובה בראש השנה, והם נכנעים ובאים ביום הכפורים, והם מתענין ועושין תשובה, והקב"ה מוחל להם את הכל, ובסכות כלם נוטלים את לולביהם ביום טוב ראשון ומקלסין להקב"ה והוא מתרצה להם ומוחל להם, אמר להם הרי ויתרתי לכם כל עונותיכם הראשונות, [אבל מעכשיו ראש חשבון הוא, שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון, וראשון לחשבון עונות]. אמר להם הקב"ה בעולם הזה אמרתי לכם שתעשו סוכה לשלם לי גמולי שעשיתי לכם, שנאמר [בסוכות תשבו שבעת ימים וגו'] כי בסוכות הושבתי את בני ישראל (ויקרא כג מב מג), ואני מעלה עליכם כאילו אתם גומלים לפני, ולעולם הבא אופיע עליכם במלכות, ואגן עליכם כסוכה, שנאמר וסוכה תהיה לצל יומם מחורב וגו' (ישעיה ד ו).

 

Here's what strange.  On the one hand, we are told that Hashem forgives everything on Y"K:  והם נכנעים ובאים ביום הכפורים, והם מתענין ועושין תשובה, והקב"ה מוחל להם את הכל 

 

Yet the very next line tells us that it is on Sukkot that Hashem gives mechila: ובסכות כלם נוטלים את לולביהם ביום טוב ראשון ומקלסין להקב"ה והוא מתרצה להם ומוחל להם

 

If we were forgiven on Y"K, what is the mechila of Sukkot for? 

 

R"H, aseret y'mei teshuva, Y"K, are all described in the mashal as days when the King is coming to collect his due.  Malchus is being imposed from without, willy-nilly.  The town is not exactly happy to roll out the welcome wagon, but has no choice other than to do what it must to assuage and pacify the King. 

 

(The mashal to forgiveness of a debt is interesting because the Aruch haShulchan notes 607:7 that the term mechila that we use for forgiveness actually is only found with respect to forgiveness of a debt, and is borrowed from there: ושם "מחילה" לא מצינו בתנ"ך, וגם השורש לא ידענו, רק בלשון המשנה הוא לעניין תביעת ממון, שמוחל ואינו תובע, ושייך לעון.)

 

No one wants to carry around a burden.  When that weight is lifted, there is a sense of relief. 

 

Sukkot is a different experience entirely.  It is when we willingly welcome the King and throw a parade thrown in his honor.  It's not a celebrating getting rid of a burden, but rather is a celebration of our relationship with the King as a positive, meaningful experience.  That leads to a different type of mechila.

 

opening doors

 1) One of the local business in the neighborhood that sells appetizing has the following sign on their door (apologies for the poor quality):

 

The business wants people to place orders for their break fast food ahead of time, and chastises people not to wait until the last minute to do so.  You know Y"K is coming, you know what you want to order and place the same order every year, so why wait -- call ahead of time!

 

When I walked past and saw that sign, I thought to myself that Hashem must have meant this to be put up as a message for aseret y'mei teshuvah. 

 

We all know Y"K is coming.  We do this every year.  We all know what we need to do to clear our slate.  Why wait for the last minute -- for erev Y"K, or for kol nidrei, or for the avodah of mussaf, or for neila, and for those who are real stragglers, for "Hashem hu ha'Elokim" and that last shofar blast?  Take care of things now!

 

Fortunately, Hashem will not slam the door in your face no matter when you decide to contact him, but more on that a few paragraphs from now.

 

2) In haYom Yom for 3 Tishrei the Rebbe quotes from R' Zusha of Anapoli that teshuvah can be broken down to 5 components, with each letter of the word teshuvah corresponding to a pasuk that reflects that component:

 

ת ־ תמים תהי׳ עם ה׳ אלקיך

שׁ ־ שׁויתי ה׳ לנגדי תמיד

ו ־ ואהבת לרעך כּמוךּ

ב ־ בּכל דרכך דעהו

ה ־ הצנע לכת עם אלקיך

 

R' Leibele Eiger quotes a different pasuk for that last letter.  He understood  that the letter  ה is, as Rashi explains in our parsha, as ה״י לשון תימה.  For that letter hei he quotes a pasuk from our parsha: 

 

ה לה׳ תגמלו זאת עם נבל ולא חכם

 

When a person realizes that he has frittered away his time, wasting the potential that Hashem gave him, he is filled with remorse.  He can then come to the next ה, which is at the conclusion of that pasuk, and is also a question:

 

הֲלוֹא־הוּא֙ אָבִ֣יךָ קָּנֶ֔ךָ ה֥וּא עָשְׂךָ֖ וַֽיְכֹנְנֶֽךָ

 

Hashem is our father, who provides everything for us.  How can we not want to return to Him and do what is right?  That thought takes you back to the beginning of the process, to ת ־ תמים תהי׳ עם ה׳ אלקיך.

The process is circular, drawing a person constantantly closer to Hashem.

 

3) Coming back to signs on doors and not being turned away: On leil Yom Kippur after we say the pasuk ויאמר ה׳ סלחתי כדברך, and next comes the recitation of the bracha of she'hechiyanu.  The Lev Simcha explained that the bracha is not just on the kedushas ha'yom of Y"K.  The Rambam describes a person who does teshuvah (7:6) אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה. והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד.   A baal teshuvah is like a new person.  The old self is gone, and this is the new me.  When Hashem says סלחתי כדברך and accepts our teshuvah, we then say she'hechiyanu on ourselves, on our new identity.  

 

I want to suggest a different answer, also based on Gerrer torah.  We say Hashem is פּותח שׁער לדופקי בּתשׁובה.  Knock on the door, and He will let you in.  Sefas Emes asks: the Midrash tells us (Devarim Rabbah 2:12)

 

רבי חנינא בר פפא שאל לרבי שמואל בר נחמן מהו דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון אמר לו שערי תפלה פעמים פתוחים פעמים נעולים אבל שערי תשובה לעולם פתוחים

 

The door for teshuvah is always open, so why do you need to knock?

 

What's the big deal of Hashem opening the door when it's never closed anyway?

 

There are people who want to do teshuvah, but they can't even find the door.  They don't even know how to begin, where to find ruchniyus, where to find themselves.  The door is open, but they keep banging on the walls, the floor, the ceiling, trying different things, looking in different places.

 

Hashem tells such people, "Don't worry -- you can knock on the wall, you can knock on the floor, you can even knock on the ceiling.  Even if that's not the door, even if you're knocking in the wrong place -- for you, I'll make a door.  I'll be ּפּותח שׁער even if that is not the שׁער and show you a way back."

 

The Yerushalmi tells the following story about Menashe:

 

כָּתוּב וַיְדַבֵּר יְי אֶל מְנַשֶּׁה וְאֶל עַמּוֹ וְלֹא הִקְשִׁיבוּ. וַיָּבֵא עֲלֵיהֶם אֶת שָׂרֵי הַצָּבָא אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ וַיִּלְכְּדוּ אֶת מְנַשֶּׁה בַּחֹחִים. מָהוּ בַחֹחִים. בְּכֵירוֹ מָנִיקִיָּא. אַמַר רִבִּי לֵוִי. מוּלָא שֶׁלִּנְחוֹשֶׂת עָשׂוּ לוֹ וְנָתְנוּ אוֹתוֹ בְּתוֹכָהּ וְהָיוּ מַסִּיקִין תַּחְתָּיו. כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁצָּרָתוֹ צָרָה לֹא הִנִּיחַ עֲבוֹדָה זָרָה בָעוֹלָם שֶׁלֹּא הִזְכִּירָהּ. כֵּיוָן שֶׁלֹּא הוֹעִיל לוֹ כְּלוּם אָמַר. זָכוּר אֲנִי שֶׁהָיָה אָבִי מַקְרֶא אוֹתִי אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד יי אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹלוֹ. כִּי אֵל רַחוּם יְי אֱלֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבוֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם. הֲרֵי אֲנִי קוֹרֵא אוֹתוֹ. אִם עוֹנֶה אוֹתִי מוּטָּב וְאִם לָאו הָא כָל אַפְּיָא שָׁוִין. וְהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְסַתְּמִין אֶת הַחַלּוֹנוֹת שֶׁלֹּא תַעֲלֶה תְפִילָּתוֹ שֶׁלִּמְנַשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹמְרִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רִבּוֹנוֹ שֶׁלְּעוֹלָם. אָדָם שֶׁעָבַד עֲבוֹדָה זָרָה וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל אַתָּה מְקַבְּלוֹ בִתְשׁוּבָה. אָמַר לָהֶן. אִם אֵינִי מְקַבְּלוֹ בִתְשׁוּבָה הֲרֵי אֲנִי נוֹעֵל אֶת הַדֶּלֶת בִּפְנֵי כָל בַּעֲלֵי תְשׁוּבָה. מָה עָשָׂה לוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. חָתַר לוֹ חֲתִירָה מִתַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁלּוֹ וְשָׁמַע תְּחִינָּתוֹ. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִינָּתוֹ וַיְשִׁיבֵיה

 

The angels did not want to accept Menashe's teshuvah.  Maharal (San 102) explains that based on what is just, Menashe did not have a leg to stand on.  However, Hashem doesn't just operate within the lines of justice and the law on the books.  There is pure chessed as well.  Even if every door is closed, even if you have a case where a person has sinned so much that they don't even deserve the door of teshuvah to be open, Hashem says knock anyway.  Knock and I'll make you a door leading right to my kisei ha'hakavod.

(Right at the beginning of Rabeinu Yonah's Shaarei Teshuvah he gives a mashal.  A king locked some prisoners away in a jail.  They managed to tunnel their way out and escape (Shawshank Redemption), with the exception of one prisoner who chose to remain behind.  That one prisoner was singled out for punishment afterwards.  "Why would you not seize the opportunity to escape from prison?!" demanded the king.  The nimshal is our opportunity to do teshuvah and escape the jail of our sins.  If we fail to take advantage, it only adds to our guilt.  My wife always points out that the mashal of a tunnel matches this story of the tunnel Hashem himself made for Menashe.)

 

סלחתי כדברך.  I said a pshat 2 weeks ago in the name of R' Simcha haKohen Kook, but I want to suggest a different pshat.  Most people use the main door.  Some people enter some other way. Your friend may have found a different door; you may have been brought up or learned in yeshiva about some other door.  However, when all is said and done, if none of that works for you, if you can't find or enter any of those doors, then Hashem says, "You use your door.  כדברך -- wherever you want or need the door to be, I'll make sure there is one there."

 

The she'hechiyanu that we say on the night of Y"K is a she'hechiyanu on those new doors, the doors that Hashem has created and opened for each of us. 

 

May each of us find our שׁער, and may Hashem always open all the doors ands gates for us that we need opened, and may this she'hechiyanu of Y"K be followed this year by a she'hechiyanu on bi'as ha'goel.

it is our intent which defines what we hear as kol shofar

The Mishna (R"H 27b) has a din:

התוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטס אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא

If you blow shofar into a pit, that halacha says that if you hear the sound of the shofar, you are yotzei; if you just hear an echo, you are not yotzei.

The Mishna continues:

וכן מי שהיה עובר אחורי בית הכנסת או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת ושמע קול שופר או קול מגילה אם כוון לבו יצא ואם לאו לא יצא אע"פ שזה שמע וזה שמע זה כוון לבו וזה לא כוון לבו: גמ' תנו רבנן ארוך וקצרו כשר גרדו והעמידו על גלדו כשר ציפהו זהב במקום הנחת פה פסול שלא במקום הנחת פה כשר ציפהו זהב מבפנים

If you are walking past a shul and hear the shofar, if you have kavanah, you are yotzei; if not, you are not yotzei.

At first glance these are two completely unrelated halachos. The first din is addressing itself to what sound you are hearing. The second din is addressing what is going on in your mind while you are listening. But if that is correct, what is the word וכן doing there in the Mishna? How does the second din follow from the first if they are unrelated points? The Tos Y"T takes out the word out  וכן and so problem solved; however, the girsa we have in our gemara does have וכן.  How does it make sense?

Says the Sefas Emes (Likkutim): Just like hearing an echo is not the same as hearing the actual kol shofar, hearing a shofar sound without intention and thought is not the same as hearing kol shofar. It's a musical sound, it's a noise -- but it's not a shofar blast. A lack of intent changes the cheftza of what you are hearing into something else entirely.

Shofar is our alarm clock that awakens us to teshuvah, that reminds us that Hashem is the Creator, that echoes the sound we heard at mattan Torah. If you just hear a trumpet noise and are oblivious to the message and the mitzvah, you are missing something essential.

We see this reflected in the Rambam, who paskens in hil chameitz u'matzah (6:3):

אכל מצה בלא כונה כגון שאנסוהו עכו"ם או לסטין לאכול יצא ידי חובתו.

The implication is that mitzvos do not require kavanah to be yotzei. However, the Rambam paskens with respect to shofar (2:4)

נתכוון שומע לצאת ידי חובתו ולא נתכוון התוקע להוציאו או שנתכוון התוקע להוציאו ולא נתכוון השומע לצאת לא יצא ידי חובתו. עד שיתכוין שומע ומשמיע:

Here, kavanah is essential.

Matzah is matzah, whether you eat it with intent to fulfill a mitzvah or not. Kol shofar, however, is not the same if your mind is elsewhere.  The medium without the message has no value.

Chazon Ish on Machnisei Rachamim vs Malachei Rachamim mi'sharsei Elyon

My wife was more awake when she was saying slichos than I was, which is why she noticed the piyut that we said yesterday / today (depending on your nusach) in which we address ourselves to מלאכי רחמים משׁרתי עליון.  She asked, "Are we praying to angels?!"  My answer was that this is no different than the prayer of מכניסי רחמים at the end of slichos, which some people skip out of concern for that very issue of avoiding the appearance of praying to angels, and others justify it in various ways, e.g. we are praying to G-d and simply asking the angels not to get in the way.  

Lo and behold, I found in the Divrei Siach sheet from 5782 (#488), R' Chaim Kanievski quoted the Chazon Ish as omitting מכניסי רחמים but having no problem with מלאכי רחמים משׁרתי עליון.  He drew a subtle distinction:

Had my wife not been bothered by the question, I would have never have given it a second thought.