re-creation is a greater miracle than creation

 The Midrash opens our parsha by speaking about the creation of the world:

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי – רַב אַהֲבָה בַּר כַּהֲנָא פָּתַח (משלי ט׳:א׳-ד׳): חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ, טָבְחָה טִבְחָהּ וגו׳ שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ וגו׳ מִי פֶתִי וגו׳, רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אִלְעָאי פָּתַר קְרָא בִּבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דִּכְתִיב בֵּיהּ (משלי ג׳:י״ט): ה׳ בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ. (משלי ט׳:א׳): חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה, אֵלּוּ שִׁבְעָה יְמֵי בְרֵאשִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ׳:י׳): כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים וגו׳ (בראשית ב׳:ג׳): וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי. טָבְחָה טִבְחָה, (בראשית א׳:כ״ד): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ. מָסְכָה יֵינָהּ, (בראשית ב׳:ט׳): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם. אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ, (בראשית ב׳:י״א): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְּשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע. שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא, זֶה אָדָם וְחַוָּה. (משלי ט׳:ג׳): עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת, שֶׁהֱסִיטָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְקָרָא אוֹתָן אֱלָהוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ג׳:ה׳): וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים, אַחַר כָּל הַשֶּׁבַח הַזֶּה מִי פֶּתִי יָסֻר הֵנָּה, הֵן הִנִּיחוּ דַּעְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהָלְכוּ אַחַר דַּעְתּוֹ שֶׁל נָחָשׁ, בִּשְׁבִיל כָּךְ (משלי ט׳:ד׳): חֲסַר לֵב אָמְרָה לוֹ (בראשית ג׳:י״ט): כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב.

The implicit message is that there is a parallel between the seven days of creation and the seven days of miluim that culminated in "va'yehi bayom ha'shmini."  The first seven days of creation ended in the sin of Adam; our seven days are the tikun of the cheit ha'eigel, the undoing of sin.  Parshas Braishis is the story of creation that ends in tragedy, in failure; our parsha teaches that creation can be remade anew despite the failings of the past.

Chazal tell us that the yom ha'shmini was as joyous a day as the moment of creation.  Yet, at the same time, the word "va'yehi" that opens the parsha usually portends sorrow.  Ohr haChaim comments:

צריך לדעת מה טעם אמר ויהי ובמסכת מגילה (דף י) אמר רבי לוי דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער, ומקשה והכתיב ויהי ביום השמיני ותניא אותו היום היתה שמחה לפני הקב״ה כיום בריאת שמים וארץ כתיב הכא ויהי וגו׳ וכתיב התם (בראשית א ה) ויהי ערב ויהי בקר

Even before the deaths of Nadav and Avihu occurred, the day was tinged with sadness for Moshe Rabeinu:

אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַסְּנֶה הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְפַתֶּה אֶת משֶׁה שֶׁיֵּלֵךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ לְמִצְרַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ד׳:י׳): גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ, הֲרֵי שִׁשָּׁה, וּבַשְּׁבִיעִי אָמַר לוֹ (שמות ד׳:י״ג): שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, משֶׁה, אַתְּ אוֹמֵר שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי צוֹרְרָה לְךָ בִּכְנָפֶיךָ, אֵימָתַי פָּרַע לוֹ, .... רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים הָיָה מְשַׁמֵּשׁ בִּכְהֻנָּה גְדוֹלָה וְכַסָּבוּר שֶׁלּוֹ הִיא, בַּשְּׁבִיעִי אָמַר לוֹ, לֹא שֶׁלְךָ הִיא אֶלָּא שֶׁל אַהֲרֹן אָחִיךָ הִיא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי.

Sefas Emes explains that this was not some kind of vindictive punishment, but rather was a natural outcome of Moshe's refusal.  Had Moshe taken the mantle of leadership and run with it, the geulah would have occurred with a level of perfection that would have made sin impossible.  His reluctance led to the possibility of a cheit ha'eigel.  

Yet in that failing there was a silver lining: we learned that perfection is not a necessasry condition to coming close to Hashem.  One can suffer setbacks and overcome them.  B'makom she'baalei teshivah omdin afilu tzadikim gemurim ainam yecholim laamod -- that is even greater than remaining on the plateau of perfection.  

Re-creation is an even greater miracle than creation itself.

Moshe tells Aharon, "Krav el ha'mizbeiach." (9:8)  Rashi comments קרב אל המזבח – שהיה אהרן בוש וירא לגשת, אמר לו משה: מה אתה בוש? לכך נבחרת.  Aharon was chosen precisely because he had sinned in the cheit ha'eigel and overcome that failing.  לכך נבחרת -- that quality is what the mishkan is all about.