The parsha tells us וְלֹֽא־יִֽהְיֶ֨ה בָכֶ֥ם נֶ֙גֶף֙ לְמַשְׁחִ֔ית בְּהַכֹּתִ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (12:13). Hashem reassured Bn"Y that they would not be affected by makkas bechoros. Seforno explains:
שמלבד מכת הבכורות שלח בשאר העם ״עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים״ (תהלים ע״ח:מ״ט). כי לולא הפסיחה שעשה בחמלתו על ישראל לא היו נמלטים משאר הצרות ששלח על שארית עם מצרים, כענין ״פן תספה בעון העיר״
I don't understand the distinction he is drawing. It sounds like there was no danger from the makkah itself, but there was other dangers of עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים. Why should the principle of פן תספה בעון העיר apply to the latter and not the former?
Be that as it may, the fact that Bn"Y were in fear of being affected has a nafka mina l'halacha. O.C. 236 M"B 3 quoting Talmidei R"Y on why the bracha of hashkiveinu is not an interruption between geulah (the bracha of ga'al yisrael) and shmoneh esrei:
ואע"ג דקי"ל דצריך לסמוך גאולה לתפלה אף בערבית וכדלקמיה בס"ב מ"מ השכיבנו לא הוי הפסק דכגאולה אריכתא דמיא [גמרא] וכתבו בתר"י הטעם דכשעבר ה' לנגוף את מצרים היו ישראל מפחדים ומתפללים להש"י שיקיים דברו שלא יתן המשחית לבא אל בתיהם לנגוף וכנגד אותה תפלה תקנו לומר השכיבנו הלכך מעין גאולה היא
No comments:
Post a Comment