parah adumah as a prelude to entering Eretz Yisrael

According to Rashi, the parsha of parah adumha was already given right after kri'as Yam Suf.  Rashi comments on  שָׁ֣ם שָׂ֥ם ל֛וֹ חֹ֥ק וּמִשְׁפָּ֖ט וְשָׁ֥ם נִסָּֽהוּ׃ (Shmos 16:25)  במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהן: שבת, פרה אדומה, וכיבוד אב ואם.  The gemara (Git 60a) writes that the parsha of parah was given on the day the Mishkan was inaugurated: דאמר רבי לוי שמנה פרשיות נאמרו ביום שהוקם בו המשכן אלו הן פרשת כהנים ופרשת לוים ופרשת טמאים ופרשת שילוח טמאים ופרשת אחרי מות ופרשת שתויי יין ופרשת נרות ופרשת פרה אדומה.  Rashi comments there: . לפי שביום המחרת נשרפה הפרה להיות נטהרין לפסחיהן וקודם לכן לא יכלו לעשותה דבעינן והזה אל נכח פני אהל מועד (במדבר יט) והכי אמרינן במסכת מגילה ירושלמי באחד בניסן הוקם המשכן ושני לו נשרפה הפרה.  Why then does the parsha of parah only appear at the beginning of Chukas, which records events of the final year in the midbar when chronologically it had been given much earlier in time?

This question is addressed by the Rishonim.  Ibn Erza comments right at the start of the parsha ונסמכה זאת פרשה בעבור שהיא לכהן.  Meaning, Korach ends off with the list of matnos kehunah, so the Torah stuck parah here because it is something that is done by the kohen.  I don't understand the sevara, because it begs the question of why parah and not korbanos, or the parsha of negaim, which also require the participation of a kohen.  

Abarbanel writes that although ashes of a parah had been prepared by Moshe at the start of the journey in the midbar, the parsha was given again here in anticipation of the wars that would be fought to conquer Eretz Yisrael, which would bring many more people in contact with the dead, as well as because of the many people who had died during the rebellions against Moshe whose bodies had to be dealt with.  

אמנם בסוף ארבעים שנה שהיו מעותדים להכנס לארץ ראה יתברך שבמלחמת העמים ירבו חללי ה׳ ורבים מבני ישראל יגעו במת לכל נפש אדם בערי׳ שיכבשו גם על פני השדה בחלל חרב או במת או בעצם אדם או בקבר ויטמאו להם ואפר הפרה שעשה משה לא יספיק להם לכן צוה עתה ית׳ למשה ולאהרן אופן עשיית הפרה גם שבסבת הנשרפים פתח אהל מועד מקרח ועדתו מן המתים במגפה במתלוננים רבים מעמי הארץ היו מתטמאים וגם הם ימעיטו אפר הפרה שעשה משה ועל כל הדברים האלה באה הצוואה במקום הזה ממצות הפרה.

The problem with Abarbanel is that the Mishna in Parah (ch 3) records that there have been only 9 parot adumot in history, and only one in the days of Moshe.  There was no need for an additional parah for centuries despite the additional number of people who became tamei. 

Shem m'Shmuel also sees parah here as anticipating the conquest of Eretz Yisrael, but not for the practical reason suggested by Abarbanel. Parah is given here because in order to succeed in our drive to settle Eretz Yisrael, we need to internalize the lesson of parah adumah, namely, that not everything in life needs to make sense or can be understood.  How can one nation possibly fight the 31 kings who lived in Canaan?  How can one nation fight off multiple hostile Arab states, absorb millions of refugees expelled from those Arab States in addition to Holocaust survivors, create a working government and infrastructure with no past experience in doing so?  If you want answers up front before starting, you will never get off the ground.  "Zos chukas haTorah..."  Chazal tell us that Avraham was promised Eretz Yisrael in the zechus of milah.  Milah means  הִתְהַלֵּ֥ךְ לְפָנַ֖י וֶהְיֵ֥ה תָמִֽים, with simple faith.  Don't get too bogged down in questions that you cannot answer, in mysteries that you mind can never unravel.  It will work out anyway, whether you understand how and why or not.