R' Yehudah bar Ila'i, Tzelafchad, and the connection between tzitzis and shabbos

 The gemara (Shabbos 25b) records the kabbalat shabbat practice of R' Yehuda bar Ila'i:

 דאמר רב יהודה אמר רב כך היה מנהגו של ר' יהודה בר אלעאי ע"ש מביאים לו עריבה מלאה חמין ורוחץ פניו ידיו ורגליו ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין ודומה למלאך ה' צבאות והיו תלמידיו מחבין ממנו כנפי כסותן אמר להן בני לא כך שניתי לכם סדין בציצית בית שמאי פוטרין וב"ה מחייבין והלכה כדברי בית הלל ואינהו סברי גזירה משום כסות לילה

 

After he would bathe, RYb"I would wrap himself in a cloak that had tzitzis.  He resembled a holy angel as he sat, waiting for Shabos to arrive. 

 

It sounds like how we start Yom Kippur -- everyone comes to shul just before nightfall and puts on their talis -- but this was not Yom Kippur; this was a regular Shabbos.  Why was donning tzitzis such an integral part of RYb"I's preparations for Shabbos?

 

The appearance of the parsha of tzitzis at the end of our sedra can be read as a response to the meraglim.  The prohibition of "lo tasuru" comes to warn us against making the missteps made in the meraglim's mission "'la'tur ha'aretz." However, Chazal draw another connection as well.  Immediately before the parsha of tzitzis we have the story of the mekoshesh who violated Shabbos.  The Yalkut Shimoni (see Ohr haChaim as well) writes:

 

 תָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ, (לעיל פסוק לב) וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, חִלֵּל זֶה אֶת הַשַּׁבָּת, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה יוֹדֵעַ בְּכָל יוֹם תְּפִלִּין בְּרֹאֹשׁוֹ, תְּפִלִּין בִּזְרוֹעוֹ, וְרוֹאֶה אוֹתָן וְחוֹזֵר בּוֹ, עַכְשָׁו שֶׁאֵין עָלָיו תְּפִילִין חִלֵּל זֶה אֶת הַשַּׁבָּת, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, צֵא וּבְרֹר לָהֶם דָּבָר שֶׁיִּנְהֲגוּ בּוֹ בְּשַׁבָּת וּבְיָמִים טוֹבִים, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת לְדֹרֹתָם״ אֵין לְדֹרֹתָם אֶלָּא לְדוֹר תָּם וְאֵין תָּם אֶלָּא יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כ״ה:כ״ז) ״וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם״, תָּם מִגֶּזֶל, תָּם מִגִּלּוּי עֲרָיוֹת, תָּם מִשְּׁפִיכוּת דָּמִים.

  

Since we lack the protection afforded by tefillin, tzitzis is our protection against chilul Shabbos. 

 

Based on this, the gemara in Sotah 17a takes on a new meaning:

 

דרש רבא בשכר שאמר אברהם אבינו אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לב' מצות חוט של תכלת ורצועה של תפלין בשלמא רצועה של תפלין דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ותניא ר"א הגדול אומר אלו תפלין שבראש אלא חוט של תכלת מאי היא דתניא היה ר"מ אומר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד שנאמר ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר וכתיב כמראה אבן ספיר דמות כסא

 

Techeiles is davka paired with tefillin because these two go hand in hand.  When one is missing, the other takes its place.

The failure of the mekoshesh to keep Shabbos is not the end of that story.  The gemara Shabbos 150b relates:

 

תנו רבנן מעשה בחסיד אחד שנפרצה לו פרץ בתוך שדהו ונמלך עליה לגודרה ונזכר ששבת הוא ונמנע אותו חסיד ולא גדרה ונעשה לו נס ועלתה בו צלף וממנה היתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו

 

The Shaar haGilgulim quotes a tradition that the person this story is speaking about was a gilgul of the mekoshesh brought back to the world to fix that sin of chilul Shabbos.  

According to one opinion in Chazal, the identity of the mekoshesh was צלפחד.  In the gemara's story, it was עלתה בו צלף that protected the field.   צלפחד  = צלף חד  , a sharp, thorny צלף plant.  This is a known characteristic of the caper bush, which is native to Israel.

Who was this "chassid" who was the gilgul of Tzelafchad who came back to the world to fix the mitzvah of Shabbos?  Ben Yehoyada writes that it is none other than ר' יהודה בר אלעאי.

 

Now we can understand why ר' יהודה בר אלעאי was so careful to greet Shabbos by putting on his tzitzis.  ר' יהודה בר אלעאי was a gilgul of the mekoshesh, a gilgul of צלפחד.  The first time around through history he lacked the protection afforded by the parsha of tzitzis, which was given only after his death, and so he was mechalel Shabbos.  The second time around he took full advantage of the mitzvah of tzitzis's special protection and avoided the same transgression.

I can't see what you are saying

Hashem appeared to Miriam and Aharon to respond to their criticism of Moshe. Hashem addressed them:

וַיֹּ֖אמֶר שִׁמְעוּ־נָ֣א דְבָרָ֑י

Rashi comments:

אֵין נָא אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה

Why should Hashem have to make a special appeal to them to listen? Isn't it the aspiration of every navi to receive the dvar Hashem?

Ohr haChaim: צריך לדעת למה הוצרך לומר כן ודאי כי ישמעו את אשר ידבר, עוד צריך לדעת אומרו תיבת נא כי לא יוצדק לומר האדון לעבדו לשון בקשה.

He gives multiple answers, among them that by saying "Listen to what I am saying" the implication hinted at is that they had not previously been listening, or had not listened and correctly interpreted the dvar Hashem.

A couple of years ago I quoted a piece from the Tiferes Shlomo (I know it's wrong to play favorites, but this is one of my favorite pieces) that he repeats a few places in chumash. When Hashem asked Adam haRishon אַיֶּֽכָּה, Adam responded אֶת־קֹֽלְךָ֥ שָׁמַ֖עְתִּי בַּגָּ֑ן וָֽאִירָ֛א כִּֽי־עֵירֹ֥ם אָנֹ֖כִי. The Tif Shlomo explains that when Klal Yisrael accepted the Torah, Chazal tell us that we had the ability to be רואים את הקולות. It was a visual as well as an auditory experience. This was the level that Adam was on before the cheit. After the cheit, when Adam experienced אֶת־קֹֽלְךָ֥ שָׁמַ֖עְתִּי בַּגָּ֑ן -- he heard but did not see the kol Hashem -- he realized that he had fallen from the level he had been on beforehand.

Later in Braishis, how did the brothers know that the person speaking to them was indeed their long lost brother Yosef? Yosef told them (45:12) וְהִנֵּ֤ה עֵֽינֵיכֶם֙ רֹא֔וֹת וְעֵינֵ֖י אָחִ֣י בִנְיָמִ֑ין כִּי־פִ֖י הַֽמְדַבֵּ֥ר אֲלֵיכֶֽם: When he speaks, they don't just hear his voice, but וְהִנֵּ֤ה עֵֽינֵיכֶם֙ רֹא֔וֹת, they see it as well. His words are dvar Hashem, not milei d'alma, as their own experience proves.

Here too in our parsha, Hashem was indicating to Miriam and Aharon just how far they had fallen. שִׁמְעוּ־נָ֣א דְבָרָ֑י -- you can hear the words, but you won't experience seeing them the way you should have, the way Moshe does.

I did not see it in the Tiferes Shlomo, but maybe one can suggest that later in parshas Chukas, when Moshe addressed Bn"Y with the words שִׁמְעוּ־נָא֙ הַמֹּרִ֔ים when they were clamoring for water, this was the knock on them.  Since שׁכינה מדבּרת מתוך גורנו, when Moshe spoke they should have not just heard, but they should have seen the dvar Hashem. Because of their rebelliousness, the people were denied this experience.