egkah arufah -- what went wrong

The gemara interprets the final pasuk in the parsha of eglah arufah, וְאַתָּ֗ה תְּבַעֵ֛ר הַדָּ֥ם הַנָּקִ֖י מִקִּרְבֶּ֑ךָ כִּֽי־תַעֲשֶׂ֥ה הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֥י הֹ׳, to mean that if the murdered is found after the eglah arufah is done, he is still executed.  R' Chaim Kanievsky in Taama d'Kra  asks what about the end of the pasuk -- כִּֽי־תַעֲשֶׂ֥ה הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֥י הֹ׳.  What does that come to teach us?

R' Chaim cites a SHL"AH that quotes a Midrash that if Bn"Y are worthy, there will be worms that crawl out of the eglah arufah and make a beeline straight to the murderers home, exposing the killer.  The last letters of אַתָּ֗ה תְּבַעֵ֛ר הַדָּ֥ם הַנָּקִ֖י spell out the word רימה, alluding to this miracle.  

R' Chaim reads this into the last pasuk: we can be zocheh to אַתָּ֗ה תְּבַעֵ֛ר הַדָּ֥ם הַנָּקִ֖י מִקִּרְבֶּ֑ךָ, to identify the murderer through this special property of the eglah arufah, if כִּֽי־תַעֲשֶׂ֥ה הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֥י הֹ׳, we are worthy of such a miracle.

R' Chaim is trying to connect כִּֽי־תַעֲשֶׂ֥ה הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֥י הֹ׳ to the din of killing the actual murdered when found, but al pi peshuto shel mikra, I think the simpler reading follows Ibn Ezra.  As we discussed before, Ibn Erza interprets the confession of the elders where the body is found, יָדֵ֗ינוּ לֹ֤א שָֽׁפְכוּ֙  אֶת־הַדָּ֣ם הַזֶּ֔ה וְעֵינֵ֖ינוּ לֹ֥א רָאֽוּ, not in relation to the specific crime at hand, but rather in relation to other, similar crimes that occurred in their city.  ויתכן, שהשם צוה לעשות כן העיר הקרובה, כי לולי שעשו עבירה כדומה לה, לא נזדמן אדם שיהרג קרוב מהם. ומחשבות השם עמקו וגבהו לאין קץ אצלנו.  This type of outrage -- murder -- does not occur in a vacuum; it occurs in an environment that allows similar crimes to go unpunished and ignored. 

Based on Ibn Ezra, one can answer R' Chaim's question. וְאַתָּ֗ה תְּבַעֵ֛ר הַדָּ֥ם הַנָּקִ֖י מִקִּרְבֶּ֑ךָ is a promise (see Netziv who reads it this way as well), not a din.  The pasuk is teaching that innocent blood will not be spilled in a city where כִּֽי־תַעֲשֶׂ֥ה הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֥י הֹ׳ in other areas, meaning where there is a general climate of justice.  

Ibn Ezra writes:

 והנכון בעיני, הוא אשר הזכרתי: כי לא ישפך דם נקי בארצך אם תעשה הישר , כסוד ושכר עבירה עבירה ושכר מצוה מצוה 

Where there is justice, שכר מצוה מצוה, but where criminals are free to act as they will in one area, שכר עבירה עבירה and other troubles follow.

 Or, as Ralbag puts it:

, או ירצה בזה שכאשר תעשה הישר בעיני י״י לא יקרה בקרבך כמו זה החטא כי הזקנים יוכיחו העם ויקבלו כלם מוסרם ללכת בדרכי התורה 

Along similar lines, Tzeror haMor makes a nice diyuk in the parsha and places blame on the kohanim for spiritual failure:

וְנִגְּשׁ֣וּ הַכֹּהֲנִים֮ בְּנֵ֣י לֵוִי֒ כִּ֣י בָ֗ם בָּחַ֞ר הֹ׳ אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לְשָׁ֣רְת֔וֹ וּלְבָרֵ֖ךְ בְּשֵׁ֣ם הֹ׳ וְעַל־פִּיהֶ֥ם יִהְיֶ֖ה כׇּל־רִ֥יב וְכׇל־נָֽגַע׃

וְכֹ֗ל זִקְנֵי֙ הָעִ֣יר הַהִ֔וא הַקְּרֹבִ֖ים אֶל־הֶחָלָ֑ל יִרְחֲצוּ֙ אֶת־יְדֵיהֶ֔ם עַל־הָעֶגְלָ֖ה הָעֲרוּפָ֥ה בַנָּֽחַל׃

 וְעָנ֖וּ וְאָמְר֑וּ יָדֵ֗ינוּ לֹ֤אשָֽׁפְכוּ֙ אֶת־הַדָּ֣ם הַזֶּ֔ה וְעֵינֵ֖ינוּ לֹ֥א רָאֽוּ׃

Notice the switch between the first pasuk, which speaks about the kohanim gathering, and the second, which speaks about the zekeinim and then goes on to say that they wash their hands and declare that they are innocent of wrongdoing.  Tzeror haMor writes that it is davka the zekeinim and NOT the kohamim who make this declaration because it is only the zekeinim and NOT the kohanim who can truly say they are innocent:

 וכן נראה שהוצרכו בכאן הכהנים לקבל בושה וכלימה. על מה שלא נתכוונו בעבודתם ובתפלתם. כי ידוע שהכהנים נוטלים בשכרם מישראל מתנות כהונה. והכהנים היו עובדים עבודתם בבהמ״ק לכפר על ישראל ולהצילם מכל מכשול ועון. ואחר שנהרג זה בגבולם. לא כיונו בתפלתם ובעבודתם. ואחר שזה כן. ראוי שיבואו לכאן ויקבלו בושה וכלימה על מה שעשו.

The fact that a murder occurred is proof that the avodah of the kohanim was not up to par.  Therefore, they must stand silently, suffering embarrassment, as the elders declare their innocence, but they cannot say the same.

לכן על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. כי מות וחיים ביד לשון

The pasuk davka here describes the kohanim as  עַל־פִּיהֶ֥ם יִהְיֶ֖ה כׇּל־רִ֥יב וְכׇל־נָֽגַע because it is the avodah they do על פיהם with their mouth -- their tefilah -- which has in this case failed.

It's Elul!  Slichos, ymei ha'din, a time of tefilah.   כי מות וחיים ביד לשון.