the dog that didn't bark at midnight

וּלְכֹ֣ל׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לֹ֤א יֶֽחֱרַץ⁠־כֶּ֙לֶב֙ לְשֹׁנ֔וֹ לְמֵאִ֖ישׁ וְעַד⁠־בְּהֵמָ֑ה לְמַ֙עַן֙ תֵּֽדְע֔וּן אֲשֶׁר֙ יַפְלֶ֣ה ה׳ בֵּ֥ין מִצְרַ֖יִם וּבֵ֥ין יִשְׂרָאֵֽל׃ (11:7)

The Mechilta comments on the pasuk וְאַנְשֵׁי⁠־קֹ֖דֶשׁ תִּהְי֣וּן לִ֑י וּבָשָׂ֨ר בַּשָּׂדֶ֤ה טְרֵפָה֙ לֹ֣א תֹאכֵ֔לוּ לַכֶּ֖לֶב תַּשְׁלִכ֥וּן אֹתֽוֹ (22:3) that nevil is thrown to the dogs as a reward for their not barking.   ולמה לכלב, ללמדך שאין הקב״ה מקפח שכר כל בריה, שנאמר (פ׳ בא) ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, אמר הקב״ה תן לו שכרו 

In the plague of frogs described in last week's parsha the Torah tells us that the frogs jumped even into the burning hot ovens of the Egyptians, sacrificing their lives to see that the plague effected ever corner of Egypt.  The gemara writes (Pes 53) that Chanaya, Mishael, and Azarya learned the din of mesirus nefesh from these frogs:

ת"ש עוד זו דרש תודוס איש רומי מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו [עצמן] על קדושת השם לכבשן האש נשאו קל וחומר בעצמן מצפרדעים ומה צפרדעים שאין מצווין על קדושת השם כתיב בהו ובאו [ועלו] בביתך [וגו'] ובתנוריך ובמשארותיך אימתי משארות מצויות אצל תנור הוי אומר בשעה שהתנור חם אנו שמצווין על קדושת השם על אחת כמה וכמה 

If the dogs get a reward for not barking, one would think the frogs surely deserve and even greater reward for their mesirus nefesh.  How come we don't find such a thing?  

It must be that keeping silent -- holding your bark in check -- is an even greater challenge and greater accomplishment than giving  up one's life.  And that's not just a lesson that applies to dogs and frogs.

2) What was so great about the dog's not barking?  The gemara (BK 60) writes that  ת"ר כלבים בוכים מלאך המות בא לעיר כלבים משחקים אליהו הנביא בא לעיר, so the fact that the dogs did not respond to the malach ha'mashchis was a miracle.  This, says the pasuk, was meant to demonstrate to us that Bn"Y is different from the Egyptians. As Rashbam explains:

 המלאך מזיק ומשחית בכורי מצרים, אבל בכורי ישראל אפילו קול ניבוח של מזיקי החיות לא יזיק אותם.

Do we really need the silence of the dogs to prove to us לְמַ֙עַן֙ תֵּֽדְע֔וּן אֲשֶׁר֙ יַפְלֶ֣ה ה׳ בֵּ֥ין מִצְרַ֖יִם וּבֵ֥ין יִשְׂרָאֵֽל?!  For the past 9 makkos, every makkah struck the Egyptians while Bn"Y was spared.  In makkas choshech, the Egyptians were sitting in the dark, incapable even of seeing how to get out of their chairs, and when a Jew entered the same room there was light.  The difference between Bn"Y and Egypt was as clear as night vs day!

The special significance to the dogs silence becomes clear if we look deeper into why Bn"Y was still in galus. If you recall from parshas Shmos, after Moshe struck down the Egyptian who was beating up a Jewish slave, the next day he went out and accosted two Jews who were fighting with each other.  They did not take well to his rebuke (2:14:

וַ֠יֹּ֠אמֶר מִ֣י שָֽׂמְךָ֞ לְאִ֨ישׁ שַׂ֤ר וְשֹׁפֵט֙ עָלֵ֔ינוּ הַלְהׇרְגֵ֙נִי֙ אַתָּ֣ה אֹמֵ֔ר כַּאֲשֶׁ֥ר הָרַ֖גְתָּ אֶת⁠־הַמִּצְרִ֑י וַיִּירָ֤א מֹשֶׁה֙ וַיֹּאמַ֔ר אָכֵ֖ן נוֹדַ֥ע הַדָּבָֽר׃

Rashi comments: 

וירא משה – על שראה בישראל רשעים דילטורין, אמר: מעתה שמא אינן ראויין ליגאל

It was the talebearing, the gossip, the lashon ha'ra, that Moshe now saw which led him to think that the Jewish people were not worthy of redemption at this time.  

The Torah tells us that there is a specific punishment for a baal lashon ha'ra.  The gemara (Pes 118) explains the juxtaposition of the two pesukim (22:30-23:1)

וְאַנְשֵׁי⁠־קֹ֖דֶשׁ תִּהְי֣וּן לִ֑י וּבָשָׂ֨ר בַּשָּׂדֶ֤ה טְרֵפָה֙ לֹ֣א תֹאכֵ֔לוּ לַכֶּ֖לֶב תַּשְׁלִכ֥וּן אֹתֽוֹ

לֹ֥א תִשָּׂ֖א שֵׁ֣מַע שָׁ֑וְא אַל⁠־תָּ֤שֶׁת יָֽדְךָ֙ עִם⁠־רָשָׁ֔ע לִהְיֹ֖ת עֵ֥ד חָמָֽס׃

as follows:

אמר רב ששת משום ר׳ אלעזר בן עזריה, כל המספר לשון הרע וכל המקבל לשון הרע וכל המעיד עדות שקר בחבירו ראוי להשליכו לכלבים, שנאמר (כ״ב ל׳) לכלב תשליכון אותו וכתיב בתרי׳ לא תשא שמע שוא וקרי בי׳ נמי לא תשיא

The punishment for the sin of lashon ha'ra is being thrown to the dogs.  

According to the Midrash, when the brothers saw Yosef coming towards them and they were debating what to do with him, they were thinking of throwing him to wild dogs.  They saw Yosef as a baal lashon ha'ra, and therefore deserving of that fate.  

In next week's parsha we will read that there was one idol left to the Egyptians that had not been destroyed -- בּעל צפון (see Rashi 14:2).  Figure out the gematriya and you have the same number ( צפן is chaseir) as כּלב רע.  Meaning, Bn"Y were still plagued a bit by this sin of lashon ha'ra.  They had not yet done all the work that that needed to do to be worthy of geulah -- look in next week's parsha at the infighting that took place by Yam Suf -- but Hashem was willing to put that aside and overlook it.  

The Maggid of Marrakech puts two and two together to explain our pasuk.  The Egyptians were being punished for their sins, but Bn"Y's hands were not completely clean either.  The cloud of על שראה בישראל רשעים דילטורין, אמר: מעתה שמא אינן ראויין ליגאל still hung over them.  Nonetheless, even though כל המקבל לשון הרע וכל המעיד עדות שקר בחבירו ראוי להשליכו לכלבים, Bn"Y got a free pass that night of Pesach and  לֹ֤א יֶֽחֱרַץ⁠־כֶּ֙לֶב֙ לְשֹׁנ֔וֹ.