boundaries

I'm highlighting this article by Rav Druckman on Arutz Sheva because I love this phrase: "Even where halacha demands a 'mechitza atuma' there is no mitzvah to create a 'lev atum.'" (Sorry for the poor formatting - click on the link to the article.)

מי שמצוי בהוואי היהודי-חרדי במדינות הרווחה בחו"ל, מכיר את התופעה; בחתונות חרדיות, מביאים בחשבון שחלק מן הקרואים אינם חרדים, אלא יהודים שהם בבחינת 'תינוקות שנשבו'. בשמחות אלה, מקפידים אמנם על מחיצה אטומה בין גברים לנשים – אבל עושים את המחיצה באמצעות ...שיחי פרחים סבוכים יפהפיים וריחניים, והרי לך מחיצה כשרה למהדרין - אטומה לחלוטין, אבל לא מחיצה מעצבנת, או/ו מעוררת דחייה אצל אותם יהודים שלעת עתה עדיין לא בנויים נפשית ולא מבינים את העדינות והטוהר דצניעות וקדושה, במיוחד כשמדובר בשמחות, כמבואר בפוסקים

כן, מחיצה אטומה, אבל לא כזו האוטמת את הלב.

ונחזור לעמנואל: לשם מה היה צורך בסגנון מחיצה שכזו בין 2 סוגי התלמידות. מחיצה פיזית שיצרה לצערנו גם מחיצה ריגשית שאך יכולה לעורר אצל הזולת הרגשה של השפלה (אפילו אם לא זו הייתה הכוונה). לאין נעלמה היצירתיות, לאן ברח השכל והתיחכום?

לעיתים צריך אולי מחיצה אטומה, אבל אין מצווה שגם הלב יהיה אטום?