Monday, July 04, 2011

splitting hairs

The Rambam paskens (Ishus 2:16) with respect to the halacha of the two hairs that define gadlus:

שתי שערות האמורות בבן ובבת, ובכל מקום--שיעורן כדי לכוף ראשן לעיקרן. ומשיצמחו ויהיו יכולות להינטל בפי הזוג, עד שיגיעו לכוף ראשן לעיקרן--דנין בהן להחמיר, בכל מקום: לפיכך בבן ובבת, נחשוב אותם גדולים להחמיר, הואיל וצמחו כדי להינטל בפי הזוג; ונחשוב אותם קטנים להחמיר, הואיל ולא הגיעו לכוף ראשן לעיקרן.

There are different opinions of Tanaim as to the minimum length which defines a hair. The Rambam writes that we adopt the chumros of all views. So long as the hair is long enough to be cut, we treat the child as a gadol l'hachmir. However, until the hairs are long enough to bend over back to their root, we do not allow for any of the leniencies of being a gadol.

Yet, the Rambam writes with respect to Parah Adumah (1:4):

היו בה שתי שערות עיקרן מאדים וראשן משחיר, עיקרן משחיר וראשן מאדים--הכול הולך אחר העיקר; וגוזז במספריים את ראשן המשחיר, ואינו חושש משום גיזה בקודשים--שאין כוונתו לגזוז.

וצריך שיישאר מן המאדים, כדי שתינטל בזוג--שכל שערה שאינה ניטלת בזוג, הרי היא כאילו אינה; לפיכך אם היו בה שתי שערות לבנות או שחורות, שאינן נלקטין בזוג--הרי זו כשרה.

So long as the root of the hair of a cow is red, the hair is treated as red even if the top is black. How much of the hair has to be red to call it a red hair? The Rambam writes so long as it is long enough to be cut.

The Kesef Mishneh asks: Since the Rambam follows the stringencies of all views when it comes to defining a hair, shouldn't the Rambam pasken that until the hair is long enough to fold over back to its root, it is not called a red hair? Why is the Rambam lenient here and allow a hair to count as red even if it is just long enough to be cut?

R' Chaim Brisker has an answer to this question, but I would rather share R' Shach's answer (Avi Ezri, Hil Ishus) which is similar, but slightly easier to understand and a lot easier to write over : ) The difference between the two cases is that when it comes to defining adulthood, the presence or absence of hair is the key criteria; the Rambam in that case defines a precise strict shiur of what defines hair. Not so when it comes to parah adumah. There, the key criteria is redness. The presence or absence of hair is just a means of measuring the presence or absence of redness, but is not a defining feature in and of itself. A hair long enough to be cut but not long enough to bend back over may be a hair of insufficient length to define gadlus, but that does not mean it is anything other than a hair and its color is anything other than red.

4 comments:

  1. Anonymous1:37 AM

    in case 1 we're defining what?
    human maturation: length/growth/
    development per se; in case 2, not,
    so why EXPECT comparability? in case 1 Rambam speaks specifically of human* "pubic hairs", not mammalian hair "by defintion", & even when discussing the objects-in-question of scissor-length, refers to them unambiguously as "hairs" (not as "bristles" nor
    "sprouts" nor "peach fuzz" nor the like)...

    *of course, should any intrepid researcher be peculiarly interested in test-bending the pubic hairs of a cooperative red heifer, free-will is our's, the shed door open...

    ReplyDelete
  2. I once wrote at length about this Rambam, here is part of what I wrote:

    הנה כתב הרמב"ם (טומאת צרעת פ"ב ה"א) שיער לבן שהוא סימן טומאה בצרעת אין פחות מב' שערות וכמה יהיה ארכן כדי שיהיו ניטלות בזוג. וכתב בכס"מ דמשנה היא בנדה (נב:) פלוגתת תנאים ואיפסקא הלכתא כמחמיר כסוגיית הגמ' בנדה (דאמר רב חסדא אמר מר עוקבא הלכה כדברי כולן להחמיר) וסובר הרמב"ם שהאומר כדי שיהיו ניטלות בזוג הוא המחמיר שהוא השיעור המועט מבין השיטות. וכ"כ הרמב"ם (אישות פ"ב הט"ז) שבשיעור ב' שערות בבן ובת מחמירים כשני השיטות דבעינן כדי שיכול לכוף ראשן לעיקרן וגם בעינן כדי שיוכלו להנטל בפי הזוג. כתב המהר"י קורקוס (מובא בכס"מ פרה פ"א ה"ד) שרק גבי שיעור ב' שערות דבן ובת פסק הרמב"ם כב' השיעורים לחומרא אבל בפרה אדומה פסק אך ורק כמ"ד כדי שיהיו ניטלת בזוג (כר"ע בנדה). אכן כתב הכסף משנה הנ"ל שגם בשיעור ב' שערות דנגעים פסקינן כשניהם לחומרא. ולפ"ז הקשה המל"מ (טו"צ פ"ב ה"א) דאמאי לא הדגיש הרמב"ם שבטומאת נגעים טמא רק מספק אם היו השערות יותר מכדי להנטל בזוג ופחות מכדי לכוף ראשן לעיקרן שרק פסקינן לחומרא שיהיה טמא אבל אינו ודאי טמא? וכתב המל"מ שיש נפ"מ גדולה בזה דמסתימת לשון הרמב"ם סד"א שבכה"ג טמא מודאי ועל ודאי מגע שורפין את התרומה משא"כ אם היה טמא רק מספק תולין—אין שורפין ואין אוכלין . ועוד אם היה טמא בודאי היה מביא בטהרתו אשם מצורע ועכשיו שנטמא רק להחמיר מספק אינו מביא אלא חה"ע הבאה על הספק דקרבן אשם ודאי דמצורע תהא חולין בעזרה. וא"כ הקשה המל"מ גדול התימה הוא שהרמב"ם לא הדגיש שטמא רק מספק בכה"ג.
    ועוד הקשה במל"מ דמתני' דהכא מבואר שספק נגעים (קודם החלטתו) ספקו טהור וא"כ אמאי החמיר הרמב"ם בענין שיעור דשערות בנגעים הו"ל להקל כבכל ספק נגעים? לתרץ הקושיא האחרונה כתב המל"מ שכלל זה דספק נגעים טהור היינו רק גבי ספק במציאות כתב המל"מ שכלל זה דספק נגעים טהור היינו רק גבי ספק במציאות אבל בספיקא דדינא עדיין יש לנו להחמיר דהא לא מיקרי ספק כיון שכלפי שמיא גליא כמי פסקינן ההלכה. אלא שוב העיר ע"ז המל"מ דמבואר בתוס' (נזיר סה.) שדין ספק נגעים טהור היינו משום שסמכינן אחזקת טהרה דיליה וא"כ מ"ש ספק מציאות דסמכינן אחזקת טהרה דיליה לטהרו מספיקא דדינא שאין סמכינן על החזקת טהרה שלו לטהרו? אלא כתב המל"מ שמכאן מבואר שאין סומכין על החזקה גבי ספיקא דדינא. ע"כ תמצית דברי המל"מ.

    ReplyDelete
  3. והנה דברי המל"מ אינם מתרצים אלא הקושיא האחרונה לחודא אבל הב' קושיות הרשונות במקומן עומדין. ועוד הקשה הגרעק"א (גליון על הרמב"ם) שהר"ן (קידושין א: בדפי הרי"ף) צידד לומר שבספיקא דדינא אזלינן בתר חזקה ודלא כתירוץ המל"מ. ויש לתרץ כל קושיות המל"מ ע"פ מש"כ ר' חיים הלוי מבריסק זצ"ל (בספרו על הרמב"ם הל' אישות פ"ב הט"ז ועע"ש באבי עזרי) והרה"ג יוסף רוזין זצ"ל מדווינסק (צ"פ שם) דהא זאזלינן להלכה כב' שיטות לחומרא בשיעור השער היינו מדין ודאי ולא מתורת ספק ומשום שאמרינן שכך ניתנה השיעור בהלל"מ כב' השיעורים לחומרא והשיעור גדלות הוא כשניהם לחומרא. ולפ"ז במצורע שהשערות בתוך הנגע הם יותר מכדי להנטל הזוג אבל פחותים מכדי לכוף ראשן לעיקרן טמא הוא מתורת ודאי דכדי לטמאו זהו השיעור שערות שנאמר למשה בסיני. וא"כ שורפין עליו את התרומה ויתחייב להביא קרבן אדם מצורע ביום טהרתו. ולפי דבריהם נמצא מיושבים שפיר קושיות המל"מ. דהק' המל"מ אמאי לא הדגיש הרמב"ם שאם המצורע טמא בשערות שהם רק יכולים להנטל בזוג וא"א לכוף את ראשן לעיקרן שטומאתו הוא רק מספק ולפי הגר"ח הלוי והרוגוצ'בר גאון י"ל דאינו טמא מספק אלא מדין ודאי ואפ' שורפין עליו את התרומה. ועוד כיון שזהו השיעור שער כלפי טומאת מצורע לטמאו לא חשיב ספק נגעים לילך לקולא אלא טומאתו טומאה ודאית, ולכן לק"מ קושיית המל"מ על הרמב"ם מתני'.
    אולם דברי הגר"ח והצ"פ נסתרים מדברי הראשונים וכמו שכתב בתוס' הרא"ש (נדה נב.) בזה"ל והלכה כדברי כולם להחמיר משום דמספקא לן כמאן הילכתא מחמיר לפסוק כשניהם. ע"כ. והיוצא מדבריו שרק מספק אזלינן כשניהם לחומרא ולא משום שכך ניתנה הלל"מ. האמנם יש לי לדחות האי קושיא על דבריהם דאולי י"ל שתוס' הרא"ש סובר כדברי המהר"י קורקוס הנ"ל בתחילת דברינו שכתב שהגמ' בנדה מיירי דוקא בשיעור ב' שערות דבן ובת שפסקינן כתרוויהו לחומרא אבל לענין טומאה וטהרה (בין לטו"צ בין לפרה אדומה) פסקינן לגמרי כמ"ד דבעינן כדי שינטל בזוג. אי נמי אפ"ל דאה"נ פליגי הרמב"ם והרא"ש בכוונת הגמ' בזה. אולם בודאי יש ראי' כנגד דבריהם מדברי המאירי (נדה נב.) שדרכו לילך אחר עצת הרמב"ם וכתב שבפרה השיעור לפוסלה בשערות הוא כדי להנטל בפי הזוג אבל אם שרף פרה שיש בו שערות שחורות כזו והִזה ממנו על הטמא נטהרו מספק שלא לשרוף תו"ק וכן בנגעים שאם יש בו שערות בנגע שנטלות בפי הזוג טמא מספק אלא שאין שורפין עליו את התו"ק עד שיהיה בשערותיו שיעור כדי לכוף את ראשן לעיקרן וגם בנזיר שבעינן גילוח כל שערו אם נשתיירו בו ב' שערות הניטלות בפי הזוג לא נגמר תגלחתו ועדיין אסור ביין וטומאת מת אלא שאם נטמא אינו חייב להביא קרבן על טומאת הנזיר אא"כ היו השערות כשיעור שיכול לכוף את ראשן לעיקרן. עכת"ד המאירי והמורם מהם שאזלינן לחומרא כב' שיעורים רק מספק דלהכי אין שורפין עליו את התרומה ואין הנזיר מביא קרבן על טומאתו ודלא כד' הגר"ח והצ"פ. וא"כ להני ראשונים חזר למקומה קושיית המל"מ אמאי לא הדגיש הרמב"ם במצורע שרק טמא מספק ולא טמא ודאי ואמאי לא אזלינן לקולא שיעור שער הנגע כדינא דמתני' דספק נגעים לקולא. וגם עיקר דבריהם תמוהין הן עד מאוד וכמו שהעיר החזו"א בגליונותיו על הגר"ח דהיכן מצינו שהאמורא חידש לנו הלכה חדשה לקבוע השיעור בתורת ודאי כנגד כל התנאים שבמשנה שכולם מודים שיש רק שיעור אחד ונחלקו במה הוא ובא רב חסדא ודחה את כולם והביא שיטה חדשה שיש כמה גדרים בשיעור השער? להליץ יושר בעד הני גדולי האחרונים נ"ל לומר שלפי דבריהם לא בא רב חסדא לחדש שיעור חדש אלא בא רב חסדא לומר דלא פליגי אלא כולם הם גדר השיעור ומר אמר זה ומר אמר זה. ודוחק ועדיין צ"ע .

    ReplyDelete
  4. Anonymous9:37 PM

    "What is essence and to what does it belong, i.e. what things can be
    defined? Primarily substance."
    "Combinations of a subject with one
    of its proper attributes have no
    definition nor essence." (Aristotle
    Metaphysics, VII.4&5, Basic Works,
    Random House, 1941);
    (meanwhile, back on earth) the
    gemara (BK 101a) asks whether dye has become part-&-parcel of the wool-- chazal at least entertain the possibility...

    is this red herr-ing in our midst but one more example of foreign conceptualization(machshava zarah)?
    "...justifying the Torah's account
    of creation with the Greek concept
    of an all encompassing 'first sub-
    stance'" (Divrei Chaim, "sticks and
    stones...", July 05, 2006, Labels:
    balak[!])

    ReplyDelete