crushed like the zayis

The Midrash on this week's parsha opens as follows:

ואתה תצוה הה"ד (ירמיה יא) זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך וכי לא נקראו ישראל אלא כזית הזה בלבד והלא בכל מיני אילנות נאים ומשובחים נקראו ישראל בגפן ותאנה שנאמר (תהלים פ) גפן ממצרים תסיע תאנה שנאמר (הושע ט) כבכורה בתאנה בראשיתה כתמר שנא' (שיר ז) זאת קומתך דמתה לתמר כארז שנא' (תהלים צב) כארז בלבנון ישגה כאגוז שנאמר (שיר ז) אל גנת אגוז ירדתי וקראן בכל מיני שלחים שנאמר (שם ד) שלחיך פרדס רמונים ובא ירמיה לומר זית רענן יפה פרי תואר אלא מה הזית הזה עד שהוא באילנו מגרגרין אותו ואח"כ מורידין אותו מן הזית ונחבט ומשחובטין אותו מעלין אותו לגת ונותנין אותן במטחן ואח"כ טוחנין אותן ואח"כ מקיפין אותן בחבלים ומביאין אבנים ואח"כ נותנין את שומנן כך ישראל באין עובדי כוכבים וחובטין אותם ממקום למקום וחובשים אותן וכופתין אותם בקולרין ומקיפין אותן טרטיוטין ואח"כ עושין תשובה והקב"ה עונה להם

Chazal tell us that although Bnei Yisrael are compared to many types of trees, Yirmiyahu haNavi singled out the zayis, the olive tree, to compare them to.  Just like the zayis is beaten and pounded and crushed until it releases its oil, so too, Klal Yisrael is beaten and pounded and crushed by the aku”m until they do teshuvah. 

 Well, that’s a nice heartwarming message for you!  Beat us up enough and we eventually scream “Uncle” and do the repentance that G-d wants.  How inspiring!

 

The Shem m’Shmuel writes that Chazal here are in fact telling us something that should lift us up.  Beat anyone up enough and they will agree to whatever you want, but everyone knows that they won’t really mean it.  Why does the teshuvah inspired by the threat of an Achashveirosh, a Haman, an Obama (halevai we should realize that we need teshuvah) mean anything to G-d?  The answer is because we are like the zayis – the precious oil is already inside just waiting to get out; you just sometimes have to press a bit.  The pounding and crushing is not there to impose something on us willy-nilly, to force us to pay lip service to something we don’t really believe.  It’s there because we do already believe, we already have something precious inside; we just sometimes need a little pounding to clear away the outside shell and get to it.