Ramban on musafim of the moadim

The Ramban at the end of last week’s parsha contrasts the parsha of the musafim of the moadim described there with the parshiyos of korbanos that appear at the beginning of Vayikra.  Instead of focusing on what Aharon and his sons had to do – their avoda – as the Torah does in VaYikra, the Torah here makes no mention of the kohanim and instead focusses on the responsibility of Bnei Yisrael to see that korbanos are brought, “tishmireu l’hakriv li b’mo’ado” (see this post on Beis Vaad for more on that).  Ramban explains:

אבל כפי פשוטו, בא הכתוב לומר כי אע"פ שהפרשה הזו בתורת הקורבנות לא ייחד בה אהרן ובניו כאשר הוא בפרשיות שבתורת כוהנים, אבל אמר אל כל בני ישראל יחדיו ככל אשר ציווה ה' את משה - בין בדין שביתת המלאכה בין בתמידין ומוספין ובנדרים ונדבות, כי כן נאמר לו (לעיל כח ב): צו את בני ישראל.
והטעם מפני שהמצווה לאחר ביאתם לארץ, והיא אזהרה לישראל כולם שישמרו במועדם התמידין והמוספין ויקריבו הנדרים והנדבות. ועוד כי עיקר המצווה להיות הימים נזכרים ונעשים לשבות בהם מכל מלאכת העבודה. והפרשה הזו שווה עם פרשת המועדות שבתורת כוהנים (ויקרא כג), שם נאמר בתחילה דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ובסוף וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל, ובכאן ככה בתחילה צו את בני ישראל ואמרת אליהם ובסוף ויאמר משה אל בני ישראל ככל אשר ציווה ה'. ולא הזכיר "מועדי ה'", בעבור שהוזכרו בכאן בפרשה דברים אחרים שאינן במועדי ה', כגון תמידי החול ומוספי השבת וראשי חדשים

 

Let’s take the first point first: why does the fact that the musafim are brought only after Bnei Yisrael enter Eretz Yisrael make a difference?  The korbanos are still brought by kohanim, even if the nation as a whole had a role in overseeing the process?  Was there a difference between the midbar and Eretz Yisrael in terms of whether the kohanim acted as shluchei d’shemaya or sheluchei didan?  I wouldn’t read the Ramban in such technical terms, especially when he is addressing peshuto shel mikra.  What I think the Ramban means is that the moadim are national holidays.  It’s only once we were in Eretz Yisrael that our national identity was fully formed and that idea could be expressed.  It’s like l’havdil fireworks on July 4.  The Grucci brothers may be the ones shooting the fireworks, but we are the ones celebrating.  Sure the Grucci brothers (if they were around then) could shoot fireworks when there was only thirteen colonies, but the act has a different meaning entirely once it is done as part of a national celebration.    

That ties in with the second point:

ועוד כי עיקר המצווה להיות הימים נזכרים ונעשים לשבות בהם מכל מלאכת העבודה.

 

What does resting from melacha have to do with the korbanos?  I think what Ramban is saying is that there is a certain kedushas hayom to the moadim that expresses itself primarily in the issur melacha.  The offering of korbanos is part and parcel of establishing that kedushas hayom.  It’s not just an avodah that you do on the day of Yom Tov; it’s an avodah that makes the day into a special day of Yom Tov.