1) I do not understand this comment in the Agra d'Kallah:
כי קע"ב שנה קודם האלף החמישי חרב הבית, הוא סוד ואתה תשופנו עק"ב (בראשית ג טו), ובאותן הקע"ב היו ישראל מעונים מאוד וגזירות שמד, וכמה קדושים עמודי עולם נהרגו על קדושת שמו ית'. והנה הגם שאין הש"י שמח כביכול בצרת ישראל, עם כל זה היא לשמחה לפניו כי על ידי זה שמסרו נפשם על קדושת שמו יתברך נתקיים העולם, וגם נחקקו על פורפירא דיליה אלו הקדושים וינקום נקמתן מהרה
Just substitute the word Holocaust for churban ha'bayis in the quote to bring it up to date historically and think about what he is saying: since the suffering of Klal Yisrael will bring a positive to'eles therefore there is simcha??? You can see that he tries to hedge by saying הנה הגם שאין הש"י שמח כביכול בצרת ישראל, but then he continues along to say what sounds like the exact opposite. Very hard to digest, at least for me.
2) כִּ֤י תֹאמַר֙ בִּלְבָ֣בְךָ֔ רַבִּ֛ים הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֖לֶּה מִמֶּ֑נִּי אֵיכָ֥ה אוּכַ֖ל לְהוֹרִישָֽׁם Who cares? Go out there and fight!
But that's not the Torah's response. The Torah does not want a soldier who just does his job like a robot and tunes out his inner voice that has doubts, questions, objections. Those doubts are not a bug, they're a feature.
לֹ֥א תִירָ֖א מֵהֶ֑ם זָכֹ֣ר תִּזְכֹּ֗ר אֵ֤ת אֲשֶׁר־עָשָׂה֙ ה׳ אלקיך לְפַרְעֹ֖ה וּלְכׇל־מִצְרָֽיִם That inner voice is what causes a person to reflect, and when he does so, he will rememeber the lessons of Jewish history and have the courage to push on despite the difficulties. כֵּֽן־יַעֲשֶׂ֞ה ה׳ אלקיך לְכׇל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה יָרֵ֖א מִפְּנֵיהֶֽם׃, davka because you had that fear and pushed yourself to overcome it, Hashem will reward you with victory.
RavTzadok ZYA
ReplyDeleteLeshem
Ihzbitz
What you're saying is true, and I don't think Reb Chaim would argue. The terms mean other things when you apply them to the RBSO.
ReplyDeleteIn any case, he is just restating the Tanchuma in Vayikra
והיה שמחה. אמר להם, והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס (יואל ד יח), שיהא בימות המשיח ויהא שמחה גדולה לישראל. וכן, והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן (ישע' ז כא). וכן, והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים (זכר' יד ח). וכן, והיה כעץ שתול על פלגי מים (תהל' א ג). וכן, והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים (מיכה ה ו). אמרו לו, והרי כתיב, והיה כאשר נלכדה ירושלים (ירמ' לח כח). אמר להם, אף היא אינה של צרה, שבאותו היום נטלו ישראל אפופסין על עונותיהם. שכך כתיב, תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך (איכ' ד כב):
>>>In any case, he is just restating the Tanchuma in Vayikra
DeleteThe Midrash says 1) the simcha is one experienced by the Jewish people יהא שמחה גדולה לישראל and 2) the simcha is one of kaparas avonos. שבאותו היום נטלו ישראל אפופסין על עונותיהם. שכך כתיב, תם עונך בת ציון It's the catharsis of having guilt removed.
He is 1) talking about simcha experienced by G-d היא לשמחה לפניו and 2) caused by people dying al kiddush Hashem, which sustains the world כי על ידי זה שמסרו נפשם על קדושת שמו יתברך נתקיים העולם. G-d has no need of catharsis and I would hope he does not need people give up their lives in order to bring Him joy.
After rereading it again I guess the point is that it's the heroism of the kiddush Hashem that gives Hashem joy, not the death itself.