civility or civil war?

1. Even though our parsha tells us that Aharon died in Hor haHar, we read in Devarim (10:6) וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל נָ֥סְע֛וּ מִבְּאֵרֹ֥ת בְּנֵי־יַעֲקָ֖ן מוֹסֵרָ֑ה שָׁ֣ם מֵ֤ת אַהֲרֹן֙ וַיִּקָּבֵ֣ר שָׁ֔ם וַיְכַהֵ֛ן אֶלְעָזָ֥ר בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃

Rashi there explains that the people backtracked when they saw Aharon death: שם מת אהרן – והלא בהר ההר מת? וצאג וחשוב ותמצא שמונה מסעות ממוסרות להר ההר. אלא אף זה מן התוכיחה: עוד עשיתם את זאת, כשמת אהרן בהר ההר לסוף ארבעים שנה ונסתלקו ענני כבוד, יראתם לכם מן מלחמת מלך ערד ונתתם לבד לחזור למצרים, וחזרתם לאחוריכםה שמונה מסעות עד בני יעקן, ומשם למוסירה, שם נלחמו לכם בני לוי והרגו מכם ואתם מהם, עד שהחזירו אתכם בדרך חזרתכם. 

Targum Yonasan expands on the story: ובני ישראל נטלו מן כופרני בירי בני יעקן למוסרה תמן אגח עימהון עמלק כד מלך בערד דשמע דמית אהרן ואסתלקו ענני יקרא ומדעקת על ישראל על קרבא ההוא בעו למתוב למצרים והדרי שית מטלין רדפו בני לוי בתריהון וקטלו מינהון תמני גניסן והדרו לאחוריהון אף מבני לוי אתקטלו ארבע גניסן אמרו דין לדין מאן גרם לנא קטולא הדא אלא על דאתרשלנא במספדא דאהרן חסידא וקבעו תמן מספדא כל בני ישראל כאילו תמן מית אהרן ואתקבר תמן ובכן שמיש אלעזר בריה באתרוי.

According to T.Y., There was a civil war that took place between those who responded to Aharon's death with fear and wanted to return to Mitzrayim and sheivet Levi, who ran after them to bring them back.  8 familes from Bnei Yisrael were killed in that battle and another 4 from Levi.  When they reflected on the root cause of this tragedy, they concluded that it was because they were not maspid Aharon properly.  In Moseira therefore they once again were maspid,  and that is why the pasuk considers it was as if Aharon died there. 

R' Moshe Tzuriel in his Otzros haTorah asks why those families from sheivet Levi deserved to die in this scuffle.  What did they do wrong?  They were just trying to get those who were running away back on track.

Rav Tzuriel answers that even if you are trying to save others from spiritual destruction, it has to be done with love, it has to be done purely l'shem shamayim, not in a spirit of kana'us that leads to strife.  That was the hallmark of Aharon.  When civil war broke out and families were caught up and killed, that itself showed that the lessons of Aharon's life had not been fully absorbed.

It's an interesting point because we know that sheiveit Levi were the ones who rallied to Moshe's side and took sword in hand to strike those who were guilty of cheit ha'eigel.  (Remember too that it was Shimon and Levi who took sword in hand to attack Shechem and defend the honor of their sister Dinah.) Apparently not all civil wars are equal -- some are more justifiable than others.  In the context of the eigel the Leviim were responding to Moshe's cry of "Mi la'Hashem eilay!" which set the tone for that battle being done purely l'shem shamayim.  Also, because Aharon was involved in the cheit ha'eigel, his presence as a force of calm was perhaps somewhat mitigated.  Here, on the heels of his death, his presence should have been more strongly felt, the impact of his influence more profound.  For civil war to break out in this context is a let down.

2. Maharal draws a yesod out of Rashi in our parsha:

Rashi in Behaaloscha comments on the pasuk הֲצֹ֧אן וּבָקָ֛ר יִשָּׁחֵ֥ט לָהֶ֖ם וּמָצָ֣א לָהֶ֑ם:

 ואיזו קשה, זו או: שמעו נא המורים (במדבר כ׳:י׳), אלא לפי שזו לא אמר ברבים – חיסך לו הכתוב ולא נפרע ממנו, וזו של מי מריבה היתה בגלוי – לפיכך לא חיסך לו הכתוב

The implication is that Moshe and Aharon's sin in Mei Meriva was in saying שמעו נא המורים to Bn"Y.  Yet in our parsha it seems that the sin was striking the rock and not believing that it would produce water just by talking to it.  Mizrachi formulates the question as follows:

מהכא משמע שחטאו של משה הי׳ מפני שהוצי׳ המי׳ מן הסלע ע״י הכאה ולא ע״י דבור ואלו בפ׳ מתאוננין גבי הצאן ובקר ישחט להם כתב ר״ע אומ׳ שש מאות אלף רגלי ואתה אמרת בשר אתן להם וגו׳ מי מספיק להם ואיזו קשה זו או שמעו נא המורי׳ ...משמע שחטאו של משה היה בדבור שמעו נא המורי׳ המן הסלע הזה וגו׳ כמו הצאן ובקר ישחט וגו׳ 

Maharal in Gur Aryeh responds that there is no contradiction.  Both שמעו נא המורים and striking the rock share the same root cause:  

אמנם כאשר תדע האמת, כי שני החטאים מה שאמר ״שמעו נא המורים״, וכן מה שהכה את הסלע פעמיים הכל חטא אחד.  

He explains:

  ומי שעושה מצות השם דרך כעס, בפרט כאשר נעשה להם נס כזה, כמו שעשו הם, שאמרו ״שמעו נא המורים״, וכן שהכו אל הסלע, אין זה אמונה. כי האמונה הוא מי שבוטח בו יתברך, אין לו בו רק שמחה  

A person who is filled with emunah will be b'simcha and not react with anger.  The harsh reaction of שמעו נא המורים was therefore a siman of a lack of emunah, יַ֚עַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י לְהַ֨קְדִּישֵׁ֔נִי (obviously on the high level Moshe is judged on). Similarly, the whole reason Moshe was told to speak to the rock and not hit it is to demonstrate כי כאשר יקיים מכח דבור, הנה העשיה היא מרצון ומשמחה, וזהו ענין האמונה  To take a rod and strike the rock sets the wrong tone.

A person who has emunah deals with life's challenges with equanimity, מרצון ומשמחה as Maharal puts it.