don't go it alone

Our parsha tells us that someone who is יָּרֵא֙ וְרַ֣ךְ הַלֵּבָ֔ב is not allowed to go out to battle.  Rashi quotes from Chazal that this refers to ר׳ יוסי הגלילי אומר: הירא מעבירות שביד, someone who has done an aveira, even something as "small" as talking between putting on tefillin shed yad and she rosh.  Yet a few pesukim earlier in that very same section (20:3) the Torah quotes the mashuch milchama's words as he addressed the nation before battle: ... שְׁמַ֣ע יִשְׂרָאֵ֔ל אַתֶּ֨ם קְרֵבִ֥ים הַיּ֛וֹם לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹיְבֵיכֶ֑ם.   Rashi comments שמע ישראל – אפילו אין בכם זכות אלא של קריית שמע בלבד, כדיי אתם שיושיע אתכם, that the merit of kri'as shema alone is enough to ensure victory.  So which is it -- does even one aveira put a person in mortal danger and excuse them from battle, or does even just the merit of one mitzvah like krias shema ensure victory, irrespective of whatever other faults a person may have?

Taz in Divrei David answers that there is a difference between the yachid and the tzibur.  The individual solidier who is an avaryan faces a greater risk should he go out to battle.  However, the tzibur as a whole, even if they are not on the highest level, even if they just have the zechus of shema, can rest assured of victory.

The gemara (R"H 18) writes that Hashem will always listen to our cries for help, and even if a gzar din has been issued and signed, it can still be torn up.  וְהָכְתִיב: ״דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ״?  asks the gemara.  It's only בְּהִמָּצְאוֹ, when He is found, at certain times when Hashem is close, that our cries are heard, but not always?  Answers the gemara, הָתָם בְּיָחִיד, הָכָא בְּצִבּוּר.  When it comes to the tzibur, then  בְּכׇל קׇרְאֵנוּ אֵלָיו, Hashem always responds to our call.  It's the yachid who is limited to times of בְּהִמָּצְאוֹ.

The gemara identifies the period of בְּהִמָּצְאוֹ for the individual as the aseres ymei teshuvah, בְּיָחִיד, אֵימַת? אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: אֵלּוּ עֲשָׂרָה יָמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים.  So what are we doing all chodesh Elul?  Is that just a warm up, a way to get ready for the 10 days during which Hashem listens to the yachid?  I don't think so.  I think Elul is all about the tzibur.  The message of Elul is not to wait for those 10 days and go it alone.  Instead, immerse yourself in the efforts of the community to come close to Hashem, and then you don't have to wait -- בְּכׇל קׇרְאֵנוּ אֵלָיו He hears our prayers.

The Rambam writes in Hil Teshuvah (1:2)

שעיר המשתלח לפי שהוא כפרה על כל ישראל כהן גדול מתודה עליו על לשון כל ישראל שנאמר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל. שעיר המשתלח מכפר על כל עבירות שבתורה הקלות והחמורות. בין שעבר בזדון בין שעבר בשגגה. בין שהודע לו בין שלא הודע לו הכל מתכפר בשעיר המשתלח. והוא שעשה תשובה. אבל אם לא עשה תשובה אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות. ומה הן הקלות ומה הן החמורות. החמורות הן שחייבין עליהם מיתת בית דין או כרת. ושבועת שוא ושקר אע"פ שאין בהן כרת הרי הן מן החמורות. ושאר מצות לא תעשה ומצות עשה שאין בהן כרת הם הקלות:

Kesef Mishneh on the spot asks:

 ואמרינן דאליבא דרבי אפילו לא עשה תשובה שעיר המשתלח מכפר אבל אליבא דרבנן דוקא בשעשה תשובה שעיר המשתלח מכפר אבל אם לא עשה תשובה אין מכפר, וידוע דאין הלכה כרבי מחביריו ולכך כתב רבינו והוא שעשה תשובה: ומ"ש אבל אם לא עשה תשובה אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות. ק"ל דהתם משמע דלרבנן אפילו עבר אעשה אם לא עשה תשובה אין שעיר מכפר ולרבי אפילו על החמורות מכפר בלא תשובה חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומפר בריתו בבשר וצ"ע

There is a machlokes Rebbi and Rabbanan whether Y"K can be mechapeir even without teshuvah.  It seems that the Rambam here paskens with respect to mitzvos kalos like Rebbi, the minority view.  Why did he reject the opinion of Rabbanan, the majority, in this case?

Furthermore, the machlokes Rebbi and Rabbanan pertains equally to all mitzvos and aveiros.  Why does the Rambam distinguish between kalos and chamuros here and what is his source?

R Soloveitchik answered in one of the teshuvah derashos (this is one small point in the larger shiur) that there is a difference between teshuvah of the yachid and teshuvah of the tzibur.  On an individual level, kaparah is not possible without teshuvah.  The Rambam himself in the previous halacha writes that כל מצות שבתורה בין עשה בין לא תעשה אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות .... וכן בעלי חטאות ואשמות בעת שמביאין קרבנותיהן על שגגתן או על זדונן אין מתכפר להן בקרבנם עד שיעשו תשובה. ויתודו וידוי דברים שנאמר והתודה אשר חטא עליה. וכן כל מחוייבי מיתות בית דין ומחוייבי מלקות אין מתכפר להן במיתתן או בלקייתן עד שיעשו תשובה ויתודו. וכן החובל בחבירו והמזיק ממונו אף על פי ששילם לו מה שהוא חייב לו אינו מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם שנאמר מכל חטאות האדם:  Every sin requires viduy and teshuvah.  Here, in our halacha, the Rambam is not talking to the individual -- he is talking about the community of Klal Yisrael, the tzibur.  When the Rambam says שעיר המשתלח לפי שהוא כפרה על כל ישראל כהן גדול מתודה עליו על לשון כל ישראל he is not telling us a din in kodashim that שעיר המשתלח is a korban tzibur.  We know that from the fact that the momey for it comes from terumas ha'lishka.  What the Rambam is telling us is that the viduy and the korban come to atone for the community, the tzibur.  When we speak about the tzibur, even the Chachamim hold that "iztumu shel yom" is mechapeir; teshuva and viduy are not mandatory.  It is only those sinners who have done crimes like kareis, divorcing themselves from the community at large, who have no part in this kapara.

According to many Rishonim, the tekiyos al seder ha'brachos blown during musaf on Rosh haShana can only be done during tefilah b'tzibur.  If an individual davens on his own, he cannot stop to blow during his amidah and would blow only tekiyos d'meyushav, before musaf.  Here too, the Rav explained that we are dealing with a dual obligation.  The tekiyos d'meyushav come to arouse the individual to do teshuvah.  Tekiyos al seder ha'brachos, however, are a communal obligation, part of the teshuvah of the tzibur.

The baalei musar read these parshiyos that speak about going to war as alluding to our fight against our own evil inclination and baser instincts.  If you fight that battle alone, it's a very risky undertaking.  The tzibur, however, is assured of victory.  

כִּ֣י יִפָּלֵא֩ מִמְּךָ֨ דָבָ֜ר לַמִּשְׁפָּ֗ט בֵּֽין־דָּ֨ם ׀ לְדָ֜ם בֵּֽין־דִּ֣ין לְדִ֗ין וּבֵ֥ין נֶ֙גַע֙ לָנֶ֔גַע דִּבְרֵ֥י רִיבֹ֖ת בִּשְׁעָרֶ֑יךָ וְקַמְתָּ֣ וְעָלִ֔יתָ אֶ֨ל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר ה׳ אֱלֹקיךָ בּֽוֹ  The Sanz-Klausenberger Rebbe darshened as follows: כִּ֣י יִפָּלֵא֩ מִמְּךָ֨ דָבָ֜ר לַמִּשְׁפָּ֗ט בֵּֽין־דָּ֨ם ׀ לְדָ֜ם בֵּֽין־דִּ֣ין לְדִ֗ין וּבֵ֥ין נֶ֙גַע֙ לָנֶ֔גַע if you suffer from a lack of understanding of Torah, a lack of ability to perceive what Hashem wants, the reason is because דִּבְרֵ֥י רִיבֹ֖ת בִּשְׁעָרֶ֑יךָ, there is fighting and disunity.  The solution? וְקַמְתָּ֣ וְעָלִ֔יתָ אֶ֨ל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר ה׳ אֱלֹקיךָ בּֽוֹ  The halacha says that  ירושׁלים לא נתחלקה לשׁבטים.  We are all joined together there as one.  There are different rules that apply to the tzibur than to a yachid.  

כִּ֣י יִפָּלֵא֩ מִמְּךָ֨ דָבָ֜ר לַמִּשְׁפָּ֗ט The Yamim Noraim are approaching.  If you can't fathom how the din, how your mishpat, is going to turn out, then  וְקַמְתָּ֣ וְעָלִ֔יתָ אֶ֨ל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר ה׳ אֱלֹקיךָ בּֽוֹ, and forget about you the individual.  Instead focus on you the member of the tzibur and what you can do to strengthen those ties.