1) First up, a pshat issue. According to Rashi and Ramban and most meforshim, the count of Ki Tisa is a different count than the count at the beginning of sefer Bamidbar. The count in Ki Tisa took place in Tishrei, after Moshe came down with the second luchos, and three different donations were collected: 1) a fixed half shekel per person which was used to make the adanim of the mishkan; 2) another fixed half shekel per person which was used to buy korbanos; 3) a give-what-you-like donation used to buy material to construct the mishkan. The count in BaMidbar took place in the second month of the second year (i.e. Iyar) and was a census to determine how many soldiers were on hand.
The main difficulty with Rashi's approach is that the number of people in the Ki Tisa count exactly matches the number of people in the census of BaMidbar. How could there be absolutely no population change in the intervening months? To compound the problem, the count of Ki Tisa seems inclusive of the entire nation. The count in BaMidbar is exclusive of sheivet Levi. Shouldn't that lead to an inevitable discrepancy? Rashi attempts to address the problem, but Ramban already attacks the answer, followed by all the various meforshei Rashi jump into the fray to try to come up with a solution.
Chizkuni goes against the tide and writes that the count of Ki Tisa is in fact one and the same as the count in BaMidbar:
בשנה השנית, כדכתיב בפרשת במדבר: בשנה השנית וגו׳ שאו את ראש כל עדת בני ישראל (במדבר א׳:ב׳), שכן כי תשא – להבא משמע, ושאו (במדבר א׳:ב׳) – מיד משמע. ופרשה זו נאמרה מבאחד באדר כדי להשמיע על השקלים לתרומת הלשכה לקנות הקרבנות להקריב מבאחד בניסן ואילך שבו הוקם המשכן. והלשון מוכיח: ונתת על עבודת אהל מועד (שמות ל׳:ט״ז), שמע מינה שכבר נעשה אהל מועד כלו
Ki Tisa is not a command to count, but means WHEN you count, this is how to do it, by collection shekalim. The command to count comes later, in BaMidbar. Chizkuni adds that this parsha was given in the beginning of Adar. Our practice of reading the parsha parallels when the parsha was actually given.
Interestingly, Gur Aryeh, who normally defends Rashi, in this case learns pshat like Chizkuni, albeit with minor differences:
ויותר היה נראה לומר כי היה זה מספר אחד עם מספר אשר הוא אחר שהוקם המשכן, ואמר הכתוב (פסוק יב) ״כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם״ אחר שהוקם המשכן, שאז יהיו נמנים ישראל, ״ונתנו איש כופר נפשם בפקוד אותם״ (שם), ורוצה לומר שיתנו כופר נפשם בפקוד אותם, לכך יקדימו שקליהם לתת אותם קודם המנין, ויתנו אותם לתרומת המשכן לאדנים שיהיו כפרה עליהם בפקוד אותם אחר כך. ולפי זה היה שפיר שאמר הכתוב ״כי תשא את ראש בני ישראל״, ולא היה מצוה ׳שאו את ראש בני ישראל׳ כמו שאמר בחומש הפקודים (במדבר א, ב) ״שאו את ראש״, ולא היה כאן מנין בפני עצמו, רק ״כי תשא״ בסוף, אחר שהוקם המשכן, והמנין היה אחר שהוקם המשכן
He marshals proof for his position from the Midrash Tanchuma, which refers to only one count in the desert, not two. Our parsha is about the mitzvah to give shekalim **in advance** of the count that will take place later in BaMidbar:
וכן משמע בתנחומא (כאן סימן ט), דקאמר התם; עשרה פעמים נמנו ישראל, וחשיב התם אחד בירידתן למצרים, ואחד בעלייתם משם, דכתיב (ראו לעיל יב, לז) ״ויסעו בני ישראל מרעמסס כשש מאות אלף״, אחד בחומש הפקודים כו׳, הרי שלא מנה כלל אותו של ״כי תשא״, וכמשמעות הכתוב שלא נאמר בו מנין כלל, רק ״ויהי כסף פקודי העדה״ (ראו להלן לח, כה), דפירושו הכסף של הפקודים, אבל לא נמצא שם למנות ישראל. והפירוש על דעת מדרש זה, שהיה מצוה לתת את השקלים קודם למנין שלהם שיהיה בחומש הפקודים.
2) Last week I posted the Berdichiver's interpretation of בְי֣וֹם פׇּקְדִ֔י וּפָקַדְתִּ֥י עֲלֵהֶ֖ם חַטָּאתָֽם׃. The Techeiles Mordechai (#5 here ) on this week's parsha quotes a different interpretation. ובְי֣וֹם פׇּקְדִ֔י, means when Bnei Yisrael are counted -- meaning, we are a mass of individuals that can be enumerated instead of a being united, singular entity -- then פָקַדְתִּ֥י עֲלֵהֶ֖ם חַטָּאתָֽם, then we have to pay the debt for our sins. When we are united as one unit, however, Hashem puts that aside.
The Yerushalmi explains that machtzis ha'shekel is a kaparah for mechiras Yosef:
אתם מכרתם בכורה של רחל בעשרים כסף שהגיע לכל אחד טבעא [היינו מטבע של מחצית השקל] לפיכך יהי' שוקל כל אחד מכם מחצית השקל
Shem m'Shmuel (Mishpatim 5675) writes:
ויש להסבביר הדברים כי השקלים הם קיבוץ כל כחות ישראל לעבודה בכלל ובפרט, היינו שהוא עשר גרה רומז לעשרה חלקי הנפש שבאדם, והוא של כסף שהוא רומז לאהבה, והיינו שכל אחד מקבץ כל כחות נפשו ומסרם לעבודת הש"י באהבה, ולא בפ"ע לבד אלא כל ישראל יחד כענין ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם, זהו נשמת המצוה, והפועל דמיוני הוא גוף המצוה, כמו גוף שנושא את הנשמה כן גוף המצוה נושא את נשמת המצוה, והוא תיקון לחטא מכירת יוסף צדיק יסוד עולם המאחד את כל קהל ישראל שפגמו בזה, וע"כ אחר המכירה כתיב וירד יהודה מאת אחיו, והתיקון הוא התאספות כל ישראל ע"י השקלים לקרבנות ציבור שאין דינם כקרבנות השותפין אלא כמו איש אחד, ובפרט נמי הוא תיקון לפגם ברית היינו התאספות כל החושים וכל האברים, כמ"ש כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך והוא תיקון לחטא שכל אבריו מרגישין בו, שהחטא נמשך ג"כ מהחטא של מכירת יוסף כנ"ל, והיינו הא דפסיקתא וירושלמי הנ"ל, וכל זה הכנה לניסן להשגת חיים חדשים, וע"כ הזמן לשקלים הוא כל חודש אדר וכולי האי ואולי יספיק לזה כל החודש:
The cheit of mechiras Yosef was a blow to the unity of Yaakov's family. The machtzis ha'shekel is the tikun. All the darshanim explain that we take 1/2 a shekel rather than a whole one to reinforce the idea that each individual is just a piece of the whole in need of a neighbor to become complete. It's only when we bond together than we become whole. We use shekalim for korbanos tzibur. A tzibur is not the same as a partnership of individuals. It is a new entity, like a corporation, that is greater than the sum of its parts.
As we once explained, this was Haman's mistake. Haman paid millions of shekalim to Achashveirosh thinking that we were "mefuzar u'meforad," disjointed and disunited, and therefore vulnerable. However, Chazal tell us that our shekalim preempted Haman's attack. The mitzvah of machtzis ha'shekel underscored the core unity of Am Yisrael.
If each individual thinks he/she counts more than anyone else, then we run the risk of ובְי֣וֹם פׇּקְדִ֔י וּפָקַדְתִּ֥י עֲלֵהֶ֖ם חַטָּאתָֽם. If we count using shekalim, if the individual sees him/herself as part of a greater whole, then we are spared having to deal with the Haman's of the world.
No comments:
Post a Comment