Adar and Binyamin; why the mishkan had to be built lishma

1) As we've discussed many times before, the Tur tells us that the 3 regalim correspond to the Avos and the 12 months of the year correspond to the 12 shevatim.  There are many shitos and variations as to which month matches which sheivet (maybe someone should compile them all into a sefer) but if you simply go by birth order the last month of the year Adar should correspond to Binyamin.

 וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן⁠ אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא⁠ לוֹ בִנְיָמִין (35:18)

Ramban explains:

והנכון בעיני: כי אמו קראתו בן אוני ורצתה לומר בן אבלי, .. ולכן קרא אותו: בנימין – בן הכח כי החוזק הוא בימין ולכן קראו בן הכח או בן החוזק. כי הימין בו הגבורה וההצלחה כענין: לב חכם לימינו (קהלת י׳:ב׳), ..רצה להיות קורא אותו בשם שקראתו אמו, כי כן כל בניו בשם שקראו אותם אמותם יקראו, והנה תרגם אותו לטובה ולגבורה.

This is the essence of chodesh Adar, the chodesh of v'nahapoch hu.  Yaakov Avinu changed his son's name from that which connotes sorrow to that which represents strength.  

2) Rashi comments at the opening of our parsha ויקחו לי – לשמי, that the collecting of funds for the mishkan had to be done lishma.  Even though by tzedaka there is a din that הָאוֹמֵר סֶלַע זוֹ לִצְדָקָה בִּשְׁבִיל שֶׁיִּחְיֶה בְּנִי אוֹ שֶׁאֶהְיֶה בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא הֲרֵי זֶה צַדִּיק גָּמוּר and she'lo lishma is praiseworthy, apparently the mishkan was an exception to the rule.  My wife's grandfather, R' Dov Yehuda Shochet, explained that when it comes to avodah zarah, Hashem takes account of machshava as well as deed (Chulin 142).  The mishkan was a kaparah for cheit ha'eigel, an issur avoda zarah.  Therefore, since the cheit was one which involved the sin of tainted machshava, the tikun demands a purity of machshava.  

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, מָכַרְתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי, כִּבְיָכוֹל נִמְכַּרְתִּי עִמָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בַּת יְחִידָה, בָּא אֶחָד מִן הַמְּלָכִים וּנְטָלָהּ, בִּקֵּשׁ לֵילֵךְ לוֹ לְאַרְצוֹ וְלִטֹּל לְאִשְׁתּוֹ. אָמַר לוֹ: בִּתִּי שֶׁנָּתַתִּי לְךָ יְחִידִית הִיא, לִפְרשׁ מִמֶּנָּה אֵינִי יָכוֹל, לוֹמַר לְךָ אַל תִּטְלָהּ אֵינִי יָכוֹל לְפִי שֶׁהִיא אִשְׁתֶּךָ, אֶלָּא, זוֹ טוֹבָה עֲשֵׂה לִי, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ קִיטוֹן אֶחָד עֲשֵׂה לִי, שֶׁאָדוּר אֶצְלְכֶם, שֶׁאֵינִי יָכוֹל לְהַנִּיחַ אֶת בִּתִּי. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, נָתַתִּי לָכֶם אֶת הַתּוֹרָה, לִפְרשׁ הֵימֶנָּה אֵינִי יָכוֹל, לוֹמַר לָכֶם אַל תִּטְלוּהָ אֵינִי יָכוֹל, אֶלָּא בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתֶּם הוֹלְכִים בַּיִת אֶחָד עֲשׂוּ לִי שֶׁאָדוּר בְּתוֹכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ

Rav Yissachar Meir, R"Y of Yeshivat haNegev, explains that the message of בַּיִת אֶחָד עֲשׂוּ לִי שֶׁאָדוּר בְּתוֹכוֹ is that we have to have a place inside of ourselves that we can retreat into to reconnect with G-d.  L'havdil, the the secular world, when things are going bad people talk about retreating into their "happy place."  I don't know if Judaism places such a priority on having a happy place inside, but it does place a priority on having a G-dly place inside.  

It's not just caution against being sucked into the secular world that the Midrash is speaking about, but it's also speaking about how we perform mitzvos and learn Torah.  Too often we are just going through the motions.  Are we learning Torah only with our head, or with our heart as well?  The Midrash gives a mashal to a king that cannot leave his daughter, and in that same was כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, נָתַתִּי לָכֶם אֶת הַתּוֹרָה, לִפְרשׁ הֵימֶנָּה אֵינִי יָכוֹל.  A human king, neicha, there are limits to what he can or can't do, but how is that applicable to Hashem?  What does  אֵינִי יָכוֹל here mean?  R' Dovid Povarski explains that the "can't" here is not a din in Hashem's ability c"v, but rather it's a din in Torah. נָתַתִּי לָכֶם אֶת הַתּוֹרָה, לִפְרשׁ הֵימֶנָּה אֵינִי יָכוֹל because Torah without Hashem's presence is not Torah -- it's just a book.  Without the mishkan, without a life of avodah to accompany the intellectual depths and pursuit of Torah, all you have is a book, not a life, not a lifestyle.  Rav Yissachar Meir spesks in that same way about the mishkan as a space inside ourselves to reconnect our thoughts to our values, to reconnect to ויקחו לי – לשמי the right machshava, so that mitzvos themselves do not lose their meaning.