Rambam/Raavad on allegorical readings of pesukim

Rambam opens the last chapter of Mishne Torah telling us that in the days of mashiach the lion will not literally lie down with the lamb; it's just a mashal that means Israel will be at peace with its neighbors:

 אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם. או יהיה שם חידוש במעשה בראשית. אלא עולם כמנהגו נוהג. וזה שנאמר בישעיה וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ משל וחידה. ענין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו"ם המשולים כזאב ונמר. שנאמר זאב ערבות ישדדם ונמר שוקד על עריהם. ויחזרו כולם לדת האמת. ולא יגזלו ולא ישחיתו. אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל. שנאמר ואריה כבקר יאכל תבן. וכן כל כיוצא באלו הדברים בענין המשיח הם משלים. ובימות המלך המשיח יודע לכל לאי זה דבר היה משל. ומה ענין רמזו בהן:

 

Raavad argues by cryptically simply quoting a pasuk from our parsha:

 

כתב הראב"ד ז"ל והלא כתוב בתורה והשבתי חיה רעה מן הארץ

 

What is his objection?  Just like the pasuk in Yeshayahu is a mashal, this pasuk is a mashal as well!  As Radbaz writes

 

ואין זו השגה, כמו ששאר הכתובים משל גם זה משל על אומה רעה כמו שדרשו על חיה רעה אכלתהו

 

The Margoliyos haYam (Sanhedrin 72) puts this Rambam together with another machlokes Rambam/Raavad l'shitasam.  The pasuk tells us with respect to ba ba'machteres אם־זרחה השמש עליו דמים לו שלם ישלם אם־אין לו ונמכר בגנבתו (Shmos 22).  The gemara in Sanhedrin darshens as follows:

 

ת"ר אין לו דמים אם זרחה השמש עליו וכי השמש עליו בלבד זרחה אלא אם ברור לך הדבר כשמש שאין לו שלום עמך הרגהו ואם לאו אל תהרגהו תניא אידך אם זרחה השמש עליו דמים לו וכי השמש עליו בלבד זרחה אלא אם ברור לך כשמש שיש לו שלום עמך אל תהרגהו ואם לאו הרגהו

 

The gemara interprets the term  אם זרחה השמש עליו to mean that it has to be clear as day that the ganav will allow nothing to stand in his way. The Rambam paskens (Geneiva 9:10)

 

היה הדבר ברור לבעל הבית שזה הגנב הבא עליו אינו הורגו ואינו בא אלא על עסקי ממון אסור להרגו ואם הרגו הרי זה הורג נפש שנאמר אם זרחה השמש עליו אם ברור לך הדבר כשמש שיש לו שלום עמך אל תהרגהו. לפיכך אב הבא במחתרת על בנו אינו נהרג שודאי שאינו הורגו. אבל הבן הבא על אביו נהרג:

 

Raavad disagrees and writes that a ba ba'machteres can never be killed if he comes during the day. אין מקרא יוצא מידי פשוטו.  Irrespective of the derasha of Chazal, if the words of the pasuk tell us that אם זרחה השמש עליו, that when the sun is shining you can't kill the ganav, then we have to respect the literal meaning of the text.

 

Now we understand, says the Margoliyos haYam, what the Raavad's objection is in that last chapter about mashiach.  The Raavad l'shitaso holds that you can allegorize and take pesukim of navi as a mashal, but when it comes to words written in the chumash, you cannot ignore the literal meaning of the text. The punchline of Raavad's hasaga is **והלא כתוב **בתורה, and since we are dealing with a pasuk in chumash, it's a whole different ball game.  If the Torah tells us that the lion will change its ways, then it means animals won't behave the same.  Torah is on a different level than neviim and kesuvim, and אין מקרא יוצא מידי פשוטו.

 

There is a danger of getting involved in issues that relate to ikkarei emunah, so with that caveat and the hope that I am not making an error, I was thinking that this machlokes l'shitasam is reflected as well in the famous machlokes Rambam and Raavad in ch 3 of hil teshuvah.  Rambam writes that someone who thinks והאומר שיש שם רבון אחד אבל שהוא גוף ובעל תמונה is an apikores.  Raavad comments:

 

א"א ולמה קרא לזה מין וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה לפי מה שראו במקראות ויותר ממה שראו בדברי האגדות המשבשות את הדעות:

 

The usual hesber people give to the machlokes is that the Raavad of course accepted the incorporeality of G-d as a given.  What Raavad is objecting to is the labelling of everyone who thinks otherwise as an apikores.  In Raavad's view someone led astray by their literal reading of the text is an inadvertent apikores, a shogeg, and his heresy should not be held against him.  Rambam disagrees, as "nebach an apikores" is still an apikores (the aphorism quoted in the name of R' Chaim Brisker).  There are no excuses, there is no shogeg, when it comes to errors of belief.

 

Perhaps the Raavad is more tolerant of those led astray לפי מה שראו במקראות because the Raavad l'shitaso holds אין מקרא יוצא מידי פשוטו and the literal reading of the text carries weight despite the derashos of Chazal.  I'm not suggesting Raavad would go so far as to accept the notion of G-d having form, but what I am suggesting is that he at least sees the possibility of a rational, understandable error given the need to preserve the literal reading of the text.  Rambam, on the other hand, holds that even when it comes to the text of the Torah, the derashos of Chazal and/or the principles of ikkarei emunah completely override the literal meaning of the text, so much so that if someone is a literalist and assigns G-d a form, the error is inexcusable.