1) Why do we need to know the behind the scenes story of Moshe's unsuccessful bid through his many tefilos to be allowed to enter Eretz Yisrael? That's between him and the Ribono shel Olam; why does Moshe tell us about it? Ibn Ezra writes:
וטעם זאת הפרשה לחבב ארץ ישראל, ואם הארץ תהיה חביבה ישמרו מצות השם, שלא יגלו ממנה.
Moshe's actions are a lesson in love for Eretz Yisrael. If we love Eretz Yisrael and observe mitzvos properly in Eretz Yisrael, then we would not have to suffer galus. Is it any wonder that this is the parsha we read right after Tisha b'Av?
2) The parsha tells us that we will go into galus and וּבִקַּשְׁתֶּ֥ם מִשָּׁ֛ם אֶת ה׳ אֱלֹקיךָ וּמָצָ֑אתָ כִּ֣י תִדְרְשֶׁ֔נּוּ בְּכׇל־לְבָבְךָ֖ וּבְכׇל־נַפְשֶֽׁךָ (4:28) The word וּבִקַּשְׁתֶּ֥ם is in the plural, but the word וּמָצָ֑אתָ is in the singular. During the three weeks we talk about sinas chinam that destroyed the mikdash and ahavas chinam needed to bring it back. Sefas Emes comments (5664) on our pasuk that כי בעת שמתעורר הרצון והתשוקה של בנ"י אל השי"ת נעשין אחדות א' שזה הרצון לה' מאחד ומחבר נפשות בנ"י. If each of us individually takes it upon ourselves to search out Hashem, then וּמָצָ֑אתָ, we will find him as one, united together. It doesn't matter that your form of וּבִקַּשְׁתֶּ֥ם is by learning a Ketzos and someone else's form of וּבִקַּשְׁתֶּ֥ם is via Likutei Moharan. You share the same mission, so the result is וּמָצָ֑אתָ. I think I've quoted the Ishbitzer on the pasuk "yismach lev mivakshei Hashem" at every one of my kids' sheva brachos because this pasuk is the geder, the definition, of what a good marriage is. "Mevakshei Hashem" is in the plural because each and every person has his/her own way of being mevakesh Hashem. No two people are alike, no two people have the same avodah, even if they are as close as husband and wife. However, the pasuk says "yismach lev" in the singular -- it has to be done with one heart. That's what marriage is all about, having the same lev. The Sefas Emes is telling us the same vort on a national level. וּבִקַּשְׁתֶּ֥ם, every one of us in our individual way, but at the end of the day,וּמָצָ֑אתָ we don't discover Hashem as individuals, but rather as a community, as a people. נַחֲמ֥וּ נַחֲמ֖וּ עַמִּ֑י Hashem gives us consolation as an "am," as a people, not as isolated individuals.
My son quotes the Sefas Emes (5653) on the opening of Eicah, אֵיכָ֣ה׀ יָשְׁבָ֣ה בָדָ֗ד. It's not the destruction that Yirmiyahu focusses on, but rather it's being alone, separated from Hashem. The destruction was just an outgrowth of that, a symptom, not the cause. Moshe in our parsha tells us the road out of galus is וּבִקַּשְׁתֶּ֥ם מִשָּׁ֛ם אֶת ה׳ אֱלֹקיךָ, reuniting with Hashem. The rest of the story -- the return from exile, the binyan ha'bayis -- will take care of itself once you fix the root cause.
The Yalkut writes:
ועוד משל למה״ד לרועה שיש לו צאן ונכנס ארי וטרפן למי מנחמים לא לבעל הצאן, כך צאן אובדות היו עמי, אעפ״כ לכו ופייסו את כנסת ישראל, מיד מתכנסין כל הנביאים והולכים אצלה והיא אומרת להם איך תנחמוני הבל ותשובותיכם נשאר מעל, א״ר אבא בר כהנא דבריכם צריכים מירוק, עד עכשיו אזני מלאות מן התוכחות שהוכחתם אותי ועכשיו אתם באים לנחמני, הלך הושע לנחמה א״ל הקב״ה שלחני אצלך לנחמך, אמרה לו מה בידך אמר לה אהיה כטל לישראל, אמרה אתמול אמרת לי הכה אפרים שרשם יבש פרי בל יעשון, ועתה אתה אומר לי כך לאיזה נאמין לראשונה או לשניה. הלך יואל לנחמה, א״ל הקב״ה שלחני אצלך לנחמך, א״ל מה בידך, א״ל והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס, א״ל אתמול אמרת הילילו שכורים ובכו הילילו כל שותי יין על עיס כי נכרת מפיכם ועכשיו אתה אומר כן לאיזה נאמין לראשונה או לשניה.
The Yalkut continues navi after navi with the same story -- each one tries to offer nechama, but each one is rejected by Klal Yisrael with the same argument: "Why should we believe you and accept your nechama when previously you castigated us and told us how bad we are? Should we believe what you say this time or what you said in the past?" Finally, the Midrash concludes:
מיד הולכים כלם לפני הקב״ה ואומרים רבש״ע אינה מקבלת ממנו תנחומין שנאמר עניה סערה לא נחמה, א״ל הקב״ה אני ואתם נלך וננחמנה הוי נחמו נחמו עמי – נחמוה נחמוה עמי אין ראוי לילך אלא אני בעצמי
Nachamu nachamu not ami, my nation, but imi, with me, with Hashem himself kavyachol. אֵיכָ֣ה׀ יָשְׁבָ֣ה בָדָ֗ד, all alone! The tikun therefore is when Hashem kavyachol Himself comes back to be with us.
ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו A chibur and connection between each other, a chibur between Klal Yisrael and Eretz Yisrael and Yerushalayim, and most of all, a chibur between us and Hashem.
3) Yesterday in a 9 Av talk someone mentioned a shaila that came up related to the Holocaust. Sadly there is halachic literature on all kinds of extreme issues that r"l we should never have to deal with again, some of which never before had been dealt with in our history. The wanton cruelty of the sho'ah is unparalleled.
My daughter now lives in Yerushalayim and when she called before Shabbos she asked how we can say nacheim and refer to עיר הבּזויה והחריבה, the desolate, destroyed city, when Yerushalayim is that way no more. This issue is discussed in poskim, but the technical details are not for now. The point I want to make is that a generation or two ago (depending on how old you are) we had shailos that had never been asked before because we were faced with persecution the likes of which we had never seen. Now we have shailos that have never been asked before because we are in the aschalta d'geula and we have issues that have never come up before. Tell me what cheilek of shulchan aruch I look in to figure out if I should be in favor or opposed to judicial reform? The whole shulchan aruch is only for halachos that only apply in galus, so how am I going to find it there!? We are in unchartered waters. Baruch Hashem that we are here, with all the confusion, with all the difficulties.
4) I am stuck on Rashi's comment on the words וְצַ֥ו אֶת־יְהוֹשֻׁ֖עַ וְחַזְּקֵ֣הוּ וְאַמְּצֵ֑הוּ כִּי־ה֣וּא יַעֲבֹ֗ר לִפְנֵי֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה (3:25) where Rashi implies that the battle of Ai was lost because Yehoshua did not personally march at the head of the army in battle:
כי הוא יעבר – אם יעבר לפניהם – ינחלו, ואם לאו – לא ינחלו. וכן אתא מוצא כששלח מן העם אל העי, והוא יושבב לו, ויכו מהם אנשי העי וגו׳ (יהושע ז׳:ה׳). וכיון שנפל על פניו, אמר: קום לך (יהושע ז׳:י׳). קם לֵךְג כתיבד – אתה הוא העומד במקומך ומשלח את בניי למלחמה, למה זה אתה נופל על פניך (יהושע ז׳:י׳), לא כך אמרתי למשה רבך: אם הוא עובר – עוברים, אם לאו – אין עוברים.
The gemara (San 45a) offers a different interpretation of those same words קם לֵךְ:
בתר דנפק אוקים רב אמורא עליה ודרש כאשר צוה ה' את משה עבדו כן צוה משה את יהושע וכן עשה יהושע לא הסיר דבר מכל אשר צוה ה' את משה א"כ מה ת"ל קום לך א"ל אתה גרמת להם והיינו דקאמר ליה בעי ועשית לעי ולמלכה כאשר עשית ליריחו ולמלכה
Rashi there explains: קום לך. משלך ומידך היתה זאת להם שאף בשבילך נענשו שלא קיימת את דברי It was because Yehoshua declared the spoils of Yericho off limits that the battle of Ai was lost. Had he not done so, Achan would not have done anything wrong in helping himself to the loot.
Granted that you can have different aggadic interpretations to the same words of קום לך, but why should Rashi have gotten into the issue at all? He could have just said Rashi כי הוא יעבר – אם יעבר לפניהם – ינחלו, ואם לאו – לא ינחלו.
No comments:
Post a Comment