Rachel's swap of the simanin and the din of bnei temurah - an amazing Maharal

There is a must-see Maharal on the pasuk  וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וְהִנֵּה⁠־הִ֖וא לֵאָ֑ה (29:25).  It doesn't say that next morning Yaakov *discovered* that he was married to Leah, or that he *saw* that it was Leah.  It says next morning it *was* Leah.  Meaning, at night, it was not Leah --- as Rashi writes, אבל בלילה לא היא לאה -- and then somehow, in the morning, the identity of who Yaakov married changed to someone else.  

How does that work?  Rashi tells us that the switch happened because of the simanin: לפי שמסר יעקב סימנין לרחל. וכשראת שמכניסין לו לאה, אמרה: עכשיו תכלם אחותי, עמדה ומסרה לה אותן סימנין, 

Maharal in Gur Aryeh explains: אלא ודאי הכי פירושו ״והנה היא לאה״ – בבקר, אבל בלילה לא היתה לאה, לפי שמסרה לה הסימנין, וקיימא לן דסימנין דאורייתא, והוי סימן מובהק, ולפיכך בלילה הרי היא רחל לענין דינא לסמוך עליו:

Since the halacha says that a person can rely on simanim to identify his wife, and the simanim Yaakov was given during the night matched the simanim of Rachel, halacha says that the identity of Yaakov's wife that night Rachel!  Came the morning and that same person appeared to be Leah, at that moment, and not before, her identity became Leah. 

The reality of who Yaakov was married to changed from the night to the morning.

Seems to me that this amazing chiddush renders moot a question raised by the MG"A.  MG"A in OC 240 asks on the din of "bnei temurah," when a person has relations with one woman thinking it's another:

תמורה. אפי' שתיהן נשיו, כגון שנתכוין לזו ונזדמנה לו האחרת (טור) וצ"ע דהלא יעקב נתכוין לרחל ובא על לאה

Wasn't Yaakov Avinu in violation of this din on his wedding night when he thought he was marrying Rachel and it was really Leah?  

 MG"A continues:

ובסי"מ כ' שמשום זה לא נטלו שבט ראובן חלק בא"י רק בעבר הירדן ומ"מ צ"ע שיהיו ח"ו מן המורדים והפושעים ובפרט שהיא נתעברה מביאה זו כמ"ש התו' ביבמות דף ע"ו וצ"ל דדוקא כשראה רחל שוכבת במטה ונתכוין לגוף זה ואח"כ נזדמנה לו לאה תחתיו אבל יעקב בשעת כניסתו לחופה ראה לאה ונתכוין לגופה רק שסבר ששמה רחל לית לן בה, וכיוצא בזה חילקו בסנהדרין גבי נתכוין להרוג את זה והרג את זה:

MB in Shaar haTziun suggests that "bnei temurah" is only a problem if your intent is for a different person than the one in front of you, but if your intent is for the individual who is present, just you think it's someone else, that's not a problem.

Based on Maharal, the question doens't even get off the groud.  Yaakov intended to be married to Rachel that night and al pi din it *was* Rachel that night.  It was only the following morning that הִנֵּה⁠־הִ֖וא לֵאָ֑ה, her identity was changed.

returning home and to one's homeland

 וַיִּנְהַג אֶת⁠ כׇּל⁠ מִקְנֵהוּ וְאֶת⁠ כׇּל⁠ רְכֻשׁוֹ אֲשֶׁר רָכָשׁ מִקְנֵה קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּפַדַּן אֲרָם לָבוֹא אֶל⁠ יִצְחָק אָבִיו אַרְצָה כְּנָעַן

We know that Yitzchak lived in Eretz Canaan.  He never left Canaan.  Why does the Torah need to mention that for Yaakov, going home meant not just a return to his father, but a return to אַרְצָה כְּנָעַן? 

Netziv answers that the pasuk is telling us that in addition to Yaakov's wanting to return to his father, יִצְחָק אָבִיו, he also longed for Eretz Yisrael. אַרְצָה כְּנָעַן. 

This idea is already anticipated in the Midrash.  

וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל⁠ יַעֲקֹב שׁוּב אֶל⁠ אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ

What does וְאֶהְיֶה עִמָּךְ mean in this context?  Was Hashem not with Yaakov all the years he was in Lavan's home?  Was it not Hashem who protected him from Lavan's trickery?  Was it not Hashem who blessed him with wives and 12 children who would be the shivtei K-h?

The Midrash comments:

 כְּתִיב: זָעַקְתִּי אֵלֶיךָ ה׳ אָמַרְתִּי אַתָּה מַחְסִי חֶלְקִי בְּאֶרֶץ הַחַיִּים (תהלים קמ״ב:ו׳), וַהֲלוֹא אֵין אֶרֶץ הַחַיִּים אֶלָּא צוֹר וְחַבְרוֹתֶיהָ, תַּמָּן שׂוֹבְעָה תַּמָּן זוֹלָא, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ חֶלְקִי בְּאֶרֶץ הַחַיִּים, אֶלָּא אֶרֶץ שֶׁמֵּתֶיהָ חַיִּים תְּחִלָּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. רֵישׁ לָקִישׁ בְּשֵׁם בַּר קַּפָּרָא מַיְתֵי לָהּ מֵהָכָא: נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ (ישעיהו מ״ב:ה׳), אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה אָמַרְתָּ חֶלְקִי בְּאֶרֶץ הַחַיִּים, שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ, אָבִיךָ מְצַפֶּה לְךָ אִמְּךָ מְצַפָּה לְךָ, אֲנִי בְּעַצְמִי מְצַפֶּה לְךָ.

The Midrash Tehillim similarly writes:

ד״א מדבר ביעקב זעקתי אליך י״י בשעה שיצאתי מבית אבי מהו אומר אם יהיה אלהים עמדי, אתה מחסי והנה אנכי עמך, חלקי בארץ החיים מתאוה אני לחזור לארץ ישראל, אמר יעקב ברשות יצאתי אף אני איני חוזר אלא ברשות, א״ל הקב״ה רשות אתה מבקש הרי הרשות בידך שנאמר שוב אל ארץ אבותיך.

Yaakov's journey was not just return home, a return to his biological father's house, לְמוֹלַדְתֶּךָ, which Hashem was giving Yaakov permission for, but it was a return to אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ, the land of the Avos, his homeland.  

R' Bachyei similarly finds an allusion to Eretz Yisrael in the double language of the pasuk:

כי נכסוף נכספתה לבית אביך – כפל הלשון לרמוז כי נכסף לאביו ונכסף לארץ הקדושה כלשון (תהלים פ״ד:ג׳) נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות אלקי.

This R' Bachyei at the end of the parsha goes hand in hand with R' Bachyei at the beginning of the parsha. When Yaakov is en route to Lavan's house, in response to Hashem's promise of protection, he takes a neder (28:20-21)

 וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם⁠ יִהְיֶה אֱלֹקים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן⁠ לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. 

וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל⁠ בֵּית אָבִי וְהָיָה ה׳ לִי לֵאלֹקים 

Ramban and Rashi disagree on how to read that last phrase. Ramban writes

איננו תנאי כדברי רבינו שלמה. אבל הוא הנדר, וענינו: אם אשוב אל בית אבי, אעבוד השם המיוחד בארץ הנבחרת במקום האבן הזאת שתהיה לי לבית אלהים, ושם אוציא את המעשר.

While Ramban mentions אעבוד השם המיוחד בארץ הנבחרת, he seems to point to avodas Hashem in general, and in particular, taking maaser as the fulfillment of the neder.  R' Bachyei sees the return to Eretz Yisrael itself as the kiyum ha'neder.  Chazal tell us that כל הדר בחוצה לארץ דומה כמו שאין לו אלוה.  Therefore,  וְהָיָה ה׳ לִי לֵאלֹקים must mean being in Eretz Yisrael:

אין זה תנאי ח"ו כי אם נדר, יאמר שאם ישוב לארץ ישראל אשר שם בית אביו יצחק יהיה השם המיוחד לו לאלהים כי שם יעבדנו בארץ המיוחדת. וזה ע"ד מאמר רז"ל כל הדר בחוצה לארץ דומה כמו שאין לו אלוה

Maaseh avos siman la'banim.  We find many places in Chazal that double language is darshehed to mean that a task should be repeated multiple times.  A person should not just do the mitzvah once and think he is exempt from then after, e.g. נָת֤וֹן תִּתֵּן֙ ל֔וֹ וְלֹא־יֵרַ֥ע לְבָבְךָ֖ בְּתִתְּךָ֣ ל֑וֹ - ומנין (שאם נתת פעם אחת) שאתה נותן לו אפילו מאה פעמים? ת"ל נתון תתן.  (See BM 31a)  I would like to suggest that this is the meaning here as well.  נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ, even if your hope was dashed once, even if you suffered a setback once, אפילו מאה פעמים continue to hope, continue to dream, continue to long for Eretz Yisrael and try to return.  

kislev - month of geulah

Meant to post for Rosh Chodesh Kislev, but better late than never and it's good the whole month anyway.

The navi Zecharya (ch 7) raised the following shayla in the month of Kislev:

וַיְהִי בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ הָיָה דְבַר⁠ ה׳ אֶל⁠ זְכַרְיָה בְּאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי בְּכִסְלֵו.

 וַיִּשְׁלַח בֵּית⁠ אֵל שַׂרְאֶצֶר וְרֶגֶם מֶלֶךְ וַאֲנָשָׁיו לְחַלּוֹת אֶת⁠ פְּנֵי ה׳

 לֵאמֹר אֶל⁠ הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר לְבֵית⁠ ה׳ צְבָקוֹת וְאֶל⁠ הַנְּבִיאִים לֵאמֹר הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי הִנָּזֵר כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים.

Would he have to fast the upcoming Tisha b'Av?

Radak provides the context:

כי עדיין לא היו מאמינים בבנין הבית מפני האויבים שהשביתו את המלאכה כמה שנים ועתה אף על פי ששמעו כי היו בונים היו קטני אמנה ולא היו רוצים לעלות מבבל כי לא היו מאמינים שישלם בנין הבית ויעמד מפני הצרים אותם ושאלו אם יצומו בתשעה באב כמו שעשו שבעים שנה

The rebuilding of Beis haMikdash had started, but the enemies of the Jewish people had caused work stoppages.  It looked far from certain that the project would ever come to completion.  The vast majority of the Jewish people remained in exile in Bavel, waiting to see what would happen, uncertain as to what the future might hold.  

Zecharya wanted to know whether the fact that there was at least something of a Mikdash standing was enough cause to suspend the fast of Tisha b'Av.

Why did he raise this question in Kislev, months and months before it would be relevant l'maaseh?  Why not wait until the three weeks, or some other time closer to Av? 

The Midrash writes at the beginning of Behaaloscha that Aharon was upset because he was left out of the chanukas haMishkan, as all the nesiim brought gifts and korbanos and he did not participate.  Hashem responded that his portion is even greater, as he is tasked with lighting the menorah.  

Ramban explains that the lighting the menorah in our homes in celebration of nes Chanukah is a continuation of the mitzvah of hadlakas menorah.  Aharon's mitzvah of menorah thus continues even after the churban, while the mitzvah of offering korbanos is no longer practiced.  

R' Noson Gestetner writes that when Kislev rolled around, Zecharya sensed the future holiday of Chanukah that would come in 200 years.  Even though he knew there would be a churban ha'bayis of the second Mikdash, he saw in Chanukah a spark of geulah, a spark of the Mikdash that would remain, as the mitzvah of menorah is still with us.  Since the geulah of Bayis Sheni would not completely be extinguished, he wondered whether Tisha b'Av would still be necessary.